מכונית נבלמה בבוץ שלפני האסם, התגברות הגשם והרוח הבריחה
אותם פנימה. בפנים הוא איתר את מתג החשמל. אור צהבהב וחמים
מילא את החלל והאיר את ערימות הקש. הוא סחט את חולצתו, והיא את
שערה. הם הביטו זה בזו בפנים קפואות, ואז באחת פרצו בצחוק.
"לא חשבתי", אמרה, "שהטרמפ שהצעת לי יכלול גם מקלחת חינם.
הייתי מביאה מגבת..."
הוא חייך, יצא בריצה מחוץ לדלתות האסם ושב כשבידו צרור. הרוח
העקשנית נלחמה בו כשניסה לסגור אחריו את הדלתות הכבדות, אך הוא
ניצח והבריח אותן בעזרת קורת עץ. הוא פרק את הצרור והשליך
לעברה מגבת.
"היה נכון תמיד", אמר, "זה מה שלימדו אותי בצופים".
היא לכדה את המגבת במעופה, וניגבה את פניה נוטפות המים. המים
והניגוב מחו מפניה את מרבית האיפור והוא נוכח לגלות שכעת היא
מצאה חן בעיניו אפילו יותר.
"כדאי שנתלה את הבגדים לייבוש אחרת נתקרר", הציע. היא חייכה
בהרמת גבה, מנסה לבחון את טוהר כוונותיו.
"אל תדאגי... יש לי כאן בצרור סט בגדים נוסף, תוכלי ללבוש את
החולצה שלי, אני די בטוח שהיא תיתלה עליך כמו חלוק... "
"הטרמפ הזה הופך להיות מסקרן מרגע לרגע", אמרה בחיוך, "האוטו
שלך מתקלקל לעיתים קרובות?"
"ככה זה כשנוהגים בפיאט מודל 78'... הם אמינות עד לרגע שמתחיל
הגשם הראשון" הצטדק.
"או שמופיעה טרמיפסטית חתיכה?" שאלה בקריצה.
הוא שלף שמיכה מתוך הצרור העטוף, ופרש עליה מכנס וחולצה. היא
חטפה את החולצה ונעלמה אל מאחורי ערימת תבן. כשחזרה, כבר היה
לבוש במכנס היבש, בגדיו תלויים על חוט החשמל של המנורה. היא
תלתה את בגדיה לצד אלו שלו, חשבה פעם, חשבה פעמיים, הציצה
בו... ובסוף צירפה גם את החזיה והתחתונים לחבל המאולתר.
הוא ישב ישיבה מזרחית על גבי השמיכה, נושף ומטלטל את רישיונות
הרכב שנראו כאילו יצאו בזה הרגע ממכונת כביסה. היא התיישבה
לידו בשקט. לאחר רגע קט עזרה לו לנשוף.
"אני באמת מתנצל", הוא אמר, "אולי היה עדיף לך לתפוס טרמפ עם
מישהו אחר, בגשם שכזה לא כדאי לסמוך על זרים במכוניות זולות".
"אני לא יודעת..." אמרה, "אני חושבת שהסתדרתי דווקא לא רע..."
הוא צחק ומיד הפטיר אנקה ותפס את כתפו.
"הכל בסדר?" שאלה, "מה קרה לך בכתף ?"
"נראה לי שמתחתי שריר כשדחפנו את הפיאט... לא רציתי להראות
חלשלוש אז לא פתחתי את הפה עד עכשיו, אבל עכשיו זה כואב לי
מאוד".
"נראה לי שזה יום המזל שלך בחור", אמרה והתיישבה מאחורי גבו,
"פעם למדתי קורס עיסוי שוודי, כמתנת יום הולדת לחבר שלי... חבר
לשעבר... הוא לא הודה לי אחרי העיסוי ".
היא הניחה את אצבעותיה בשקע שבין הכתף לצוואר. הוא נרתע ממגעה
הקר והתרגל אליו בהדרגה כשהחלה לעסות קלות את השריר. היא חשה
את ההתנגדות הולכת ופוחתת, ובהדרגה צירפה את ידה השנייה ולקחה
לטיול את שתי הכתפיים. לאט לאט, הוא נמס לתוך ידיה, ראשו נע
במקצב העיסוי, מתמסר לנגיעתה הרכה במלואו, מניח לכאב ולעייפות
לשטוף מעליו בגל ארוך וחמים.
הוא סובב ראשו אליה, ועיניו פגשו באלו שלה.... "תוד..." החל
אומר, אך שפתיה עצרו בעדו.
מופתע קמעה,הוא משך אותה אליו, חופן את פניה בידיו ונושק לה
בחזרה. היא כרכה זרועותיה סביבו ומשכה אותו קרוב עוד יותר,
נושקת לו בעוז.
הוא הופתע כשהניחה לפתע את ידו על חזהו והרחיקה אותו ממנו.
פניו אמרו פליאה.
אך פניה אמרו חיוך, כאשר דחפה אותו בעדינות אל שמיכת הקש
ונשכבה מעליו.
הוא חש את חום גופה, את נשימותיה, את שערה הרטוב מדגדג בפניו
ובכתפו.
היא נישקה למצחו, לגשר אפו ולשפתיו.
היא נשקה לחזהו, לטבורו... הוא עצר את נשימתו.
האור כבה.
%$#$%%&$%& Connection Lost
אורח27 ישב מול המסך מתוסכל. נופר23 נעלמה.
"כנראה..." חשב לעצמו, "שלא הייתי צריך להתקמצן על החבילה של
המגה וחצי".