החלטה נבונה

פעם הייתי טיפוס לא החלטי. אבל אז היא נכנסה לתוך חיי והכל השתנה ברגע אחד.

****

"תסגור כבר את המקרר..." אומרת לי אמא שלי בקולה הנוזף השמור במיוחד למקרים כאלו של בזבוז חסר תוחלת "...כל הקור בורח החוצה"

ואני, עומד ובוהה במדפים ולא מצליח להחליט : "אני רעב מספיק בשביל לאכול משהו בשרי ? ... אבל כבר די מאוחר בעצם... אז אולי משהו חלבי קל ? או אולי פרי... ואולי בעצם אני סתם צמא ולא רעב בכלל..."

ודלת המקרר פתוחה, אדי קור גולשים במורד המדפים ופוגשים את עצמי העומד מולם נכוחה במכנס קצר וכפכפים וג'קט חורפי (כי לא ידעתי להחליט אם יהיה היום קר או חם בחוץ).

ואז אחרי דקות ארוכות שנראות כמו נצח, מול סיר הספגטי, גבינת הקוטג' , קרטון הביצים וסלסילת התפוחים... אמא דוחפת לי שקית של במבה ליד, טורקת את דלת המקרר והודפת אותי קלות אל מחוץ למטבח - ככה, בלי יותר מדי מילים, כי היא כבר מכירה אותי מספיק. יודעת שיכולתי לעמוד שם בכיף עוד רבע שעה של ביזבוז אנרגטי משווע ובסוף להתחפף לחדרי מבלי שלקחתי כלום (מרוב עצים...).

היא צוחקת כשאני מספר לה את הסיפורים האלו על הילדות שלי. זה אחד הדברים שאני אוהב בה כל כך, כמה טוב היא יודעת להקשיב. לא קוטעת אותי בכלל כשאני מספר (טוב, אולי לפעמים שאלה פה או שאלה שם כי בכל זאת התרבות שבתוכה גדלתי על שלל מנהגיה נשמעת לה קצת מוזר ביחס למה שהיא מכירה) אבל בגדול די זורמת עם העלילה ותוצאותיה. אף פעם לא מעבירה ביקורת או משהו כזה, אבל זוכרת את כל הסיפורים שלי, ממש הכל. ואין לי שום ספק שזה אחד הדברים שעוזרים לה לעזור לי לקבל את ההחלטות הנכונות. ממש כבר לא זוכר איך היו החיים שלי בלעדיה - מוזר.

***

"מה את אומרת, שרוול ארוך או קצר?"

"אמרו בתחזית שיהיה מעונן חלקית היום. אני מציעה לך לקחת חולצה קצרה וג'קט מעל... 'היה נכון תמיד' כמו שלימדו אותך בצופים... ובכלל מה אכפת לך, האוטו סוחב הכל."

"תודה מאמי. היום זה ה-26 נכון ? תזכירי לי, יש לנו משהו היום אחרי שאני חוזר מהעבודה ?"

"ברור, היום זה יום ההולדת של האחיין שלך, הבן האמצעי של דני. אין לך מה לדאוג, כבר קניתי לו מתנה לפי מה שאני יודעת שהוא אוהב ולא כרטיס נטען כמו שהבאת בלידה של אחיו הבכור... אני זוכרת את הסיפור על איך אשתו של דני רצתה לאכול אותך כשראתה איזה חוסר מאמץ והשקעה אתה מפגין בתור דוד - היא לא כמוני מאמי, היא לא יודעת שאתה לא טיפוס החלטי, היא חושבת שאתה סתם מתעצל להשקיע במשפחה של אחיך.

אה, כשתגיע לעבודה, אל תשכח לצלצל לאמא שלך ולוודא שהיא לקחה את הכדורים של הבוקר. אני יכולה גם לצלצל אליה אבל היא מעדיפה שאתה תדבר איתה, היא כל הזמן אומרת שאתם כבר כמעט ולא מדברים. כדאי שאתה תהיה זה שיצלצל."

"סבבה מאמי, אני אדבר איתה היום. תעשי טובה ודברי איתי לקראת תשע לוודא שלא שכחתי. בזמן האחרון איך שאני נוחת בעבודה באומן תמיד קורא לי מהמשרד שלו והיום שלי נסחף לכיוונים אחרים ממה שתכננתי, עוד אפילו לפני שהדלקתי את המחשב.

יאללה, אני זז בשביל לא להיתקע בפקק ביציאה מהשכונה... שיהיה לנו יום טוב"

****

"הי מאמי, שומעת... דני דיבר איתי עכשיו והודיע לי, שלאבא היה אירוע לבבי ופינו אותו לבית חולים באמבולנס. אמא נסעה איתו לשם."

"כן אני יודעת מאמי, דני דיבר איתי לפני שהוא דיבר איתך כי לא ענית לו... הוא כבר עדכן אותי בהכל"

"הייתי פשוט באמצע מצגת והטלפון היה על שקט... תיארתי לעצמי שזה יכול לחכות עד סוף הדיון... למה הוא צילצל ולא כתב לי הודעת טקסט להגיד לי שזה דחוף. הוא יודע שאני לא תמיד יכול לענות לטלפון..."

" ככה זה מאמי, אם זה דחוף אנשים מתקשרים, לא שולחים הודעת טקסט. אני יודעת שאתה לא רגיל לזה כי זה לא ככה ביננו, אבל לא כל אחד יכול לחכות עד שתואיל בטובך לקרוא את ההודעה... כשדחוף מתקשרים"

"סבבה, סבבה... אני אדע לפעם הבאה. אז מה לדעתך אני צריך לעשות ?"

"נראה לי שכדאי שתיסע אליהם לבית החולים."

"אבל מה הם צריכים אותי שם, אמא איתו וגם דני אמר שהוא נוסע, ובטח קארין תגיע מתישהו גם כשיצליחו להשיג אותה טלפונית, או שתשלח את ראובן במקומה... מה הם צריכים אותי שם ?"

"ברור שהם צריכים אותך שם, מה זאת אומרת ? אתם משפחה... ואולי תצטרכו לקבל ביחד החלטות לגבי אבא שלך ואולי גם לגבי אמא שלך... אני חושבת שאתה צריך להיות שם גם איתם... לא להשאיר את הכל על הראש של האחים שלך. זה חשוב שתהיה שם איתם מאמי"

"אוףףףף... לא מתאים לי כל הסיפור הזה עכשיו. אני עמוס פה בטירוף ובאומן שם לצוות שלי דד-ליין להגשה עד מחר בשתיים. אני לא יכול פשוט לחתוך באמצע יום ולנסוע לבית חולים."

"תסביר לו מה קרה מאמי, הוא יבין. גם הוא בנאדם. תיסע תראה מה קורה שם ותבטיח לעדכן אותו אם זה דורש דחייה בדד-ליין. אני בטוחה שהוא לא יתנגד. בסופו של יום אתה ראש הצוות הכי טוב שיש לו. הוא יתחשב במצב."

" טוב נו, אני אדבר איתו ואסע לשם. אני אעדכן אותך כשאני אדע מה קורה שם עם אבא."

"בי מאמי. סע בזהירות".

****

"אני רעב... אבל אני לא יודע מה לקנות מהמכונה"

"אני לא מבינה, למה אתה קונה מהמכונה ולא מבית הקפה שבבית החולים ?"

"לא מאמי, בשעה כזו הכל פה כבר סגור. אין מזנונים ואין בית קפה. רק מכונות אוטומטיות לשתיה ואוכל... טוב איזה אוכל... בעיקר ממתקים..."

"מה האפשרויות, אתה רוצה לצלם ולשלוח לי?"

"יש כאן איזה חטיף מלוח שאני לא מזהה, משהו בטעם גריל או בטעם ברביקיו או בטעם טבעי. יש מסטיקים ללא סוכר, שוקולד עם בוטנים ושוקולד עם פצפוצי אורז וסוכריות שוקולד. יש איזה מאפה שמרים לא ברור עם שוקולד או עם קינמון, אה וגם עם גבינה..."

"בשום פנים ואופן לא עם גבינה... לך תדע כמה זמן זה עומד שם... אתה אומנם כבר בבית חולים, אבל..."

"חה חה, מצחיק מאד. זה בקירור מאמי. אין מצב שזה מקולקל. מקסימום לא טרי. מה זה בא לי..."

"טוב, אל תגרום לי עכשיו להתחיל לשלוף לך סטטיסטיקות על כמות האנשים שחטפו הרעלת מזון ממכונות ממכר אוטומטי... מה עוד יש ?"

"יש גם מכונת גלידות ליד"

"יש דיאט ?"

"יש"

"אז תיקח גלידת וניל דיאטטית"

"טוב... בוא נראה אם יש לי מטבעות"

"עזוב מטבעות, תשלם באשראי"

" טוב....

אוףףףף..."

"מה קרה ?"

"המכונה הדפוקה הזו... היד הרובוטית ששואבת את הגלידה מהמקפיא הפילה את הגלידה לתוך המכונה במקום לפתח השירות... מעצבנת..."

"תרגע תרגע.... יש מספר שירות על המכונה ?"

"מה זה יעזור לי עכשיו.... יש מספר שירות על המכונה... אבל הוא חצי מחוק... אבל רגע, יש כתובת דואר אלקטרוני..."

"תקריא לי מה הכתובת..."

'תעזבי, מה זה יעזור עכשיו..."

"אני אכתוב להם מייל בשמך... שתקבל החזר. בינתיים קח לך חטיף מלוח בטעם טבעי מהמכונה השניה. תאכל ותירגע. יותר חשוב שתתמקד כרגע בהורים שלך ולא במכונה מקולקלת..."

****

"הי, אני יודע שהשעה מאוחרת אבל העדפתי לצלצל שנדבר בזמן שאני נוהג בחזרה הביתה. אני גמור מעייפות"

"מה אמרו הרופאים ?"

"בגדול שום דבר... עשו צילומים לקחו לו דם... נתנו לו איזה חומר שקוף באינפוזיה... אמרו שמאד עמוס וייקח עוד זמן עד שקרדיולוג יתפנה להגיע למיון. בקיצור לא נראה שהם התרגשו מדי מהמצב שלו... אלה רובוטים אלה...

אמא בכתה להם בפנים ובכל זאת הם אמרו שאין מה לעשות וצריך להמתין לקרדיולוג מהמחלקה... אז אמא וקארין אמרו שהם נשארות לידו ושאני אסע הביתה לישון כי אני נראה נורא... טוב, ברגע שאמרו שאני יכול ללכת - ברחתי משם. אין לי מה לתרום להם... "

"ומה התוכניות למחר ?"

"ממני לא ביקשו כלום. ראובן יבוא בבוקר להקפיץ את אמא הביתה שתישן קצת ודני יחליף את קארין... הם בטח שומרים אותי למשמרת לילה... אבל בינתיים לא ביקשו ממני כלום..."

"ולא חשבת להציע בעצמך ?"

" די מאמי, תרדי ממני. את יודעת שאני לא טוב בכל הקטע של ה'לעזור בלי שמבקשים ממני במפורש'... זה הקטע של דני. בשביל מה הוא אח בכור ? שיחליט בשביל כולנו וזהו..."

"טוב, רק אמרתי..."

"בסד בסדר, יאללה אני מנתק. אני כבר במחסום הכניסה לבניין..."

"פותחת לך... תחנה בזהירות..."

****

"וואו - תקשיבי.... היום - באומן התפוצץ עלי בקטע רע... תגידי, מה הוא פסיכי ?"

"תרגע מאמי, תרגע... הלחץ דם שלך..."

חשבתי שאני עוד שניה קם ואומר לו שאני מתפטר... חתיכת מניאק... ידעת שנעלמתי אתמול לחצי יום וישנתי היום עד מאוחר... אז מה אתה נוזף בי מול ההנהלה הבכירה שהמצגת הרבעונית לא גמורה... תגלה קצת מנהיגות ותיקח לפחות חלק מהאשמה עליך יא נבלה..."

"מאמי תרגע.. מאיפה אתה מדבר איתי עכשיו?"

"יצאתי יצאתי... אל תדאגי... לא נשארתי במשרד בשביל שהחמור הזה לא ישמע אותי מלכלך עליו... למרות שמגיע לו שאני אתפטר לו בפרצוף... מי הוא בכלל... הוא מבין בכלל כמה אני דואג לאבא שלי... כמה סטרס יש לי מכל המצב הזה... וגם דני החוצפן הזה פתאום מצלצל ושואל אם אני יכול להיות עם אבא ואמא בסופ"ש כי הם טסים לגרמניה... יש לי מלא דברים על הראש מלבד המצגת הרבעונית הדפוקה שלו..."

"מאמי, תנשום רגע. להתפטר זה לא צעד חכם כרגע, גם אם נורא בא לך. אתה זוכר שבאוגוסט נגמרת הלוואת הגרייס שלקחת בשביל לקנות את המאזדה ואתה צריך לשלם את הקרן במלואה... ברגע שתשלם העו"ש שלך ירד למינוס חמש ספרתי... זה לא הזמן לדבר על התפטרות... תזכור גם שאם זה בא ממך יכול להיות שתאבד את האופציות ואת הזכאות לדמי פיטורין מוגדלים... עדיף שתרגע... אתה זוכר שאני איתך רק בגלל הכסף שלך , כן"

"חה חה... מצחיק מאד. חשבתי שסיכמנו שתפסיקי להגיד את השטות הזו.."

"טוב נו, זה שמור רק למקרי חרום... אתה כועס עלי ?"

"חחח... איזה כועס ואיזה נעליים... זה רק החמאר הזה שמעלה לי את הסעיף... אבל זהו, די נרגעתי. שכנעת אותי. אני אוהב את המאזדה שלי יותר ממה שאני שונא את באומן הדביל... יאללה אני חוזר למשרד, תודה מאמי"

****

"אני בסופר בדרך הביתה, תזכירי לי מה אני אמור לקנות באגף של הירקות ?"

"מצחיק אחד, שלחתי לך רשימת קניות מסודרת של מה כל שחסר כרגע בבית, מה אתה רוצה, שאשים לך גם תמונות ?"

"סתם, סתם התעצלתי לפתוח את הרשימה... יש מצב שאת אומרת לי מה צריך להביא אחד אחד... אבל לפי הסדר שהדברים מסודרים בסופר... שאני לא אצטרך ללכת הלוך ושוב עם העגלה, אין לי סבלנות לשטויות האלה ?"

"סבבה, קיבלת... תלך קודם כל לאגף מוצרי החלב.."

"כנ'מפקדת... וואו איזה בעסה שאני לא יכול לשלוח אותך במקומי למסע המלבב והמשעמם... תזכירי לי למה אנחנו לא פשוט מזמינים משלוח אונליין ?"

"כי בפעמיים הקודמות שניסינו הביאו לך מוצרים חליפיים ולקח שבוע עד שקיבלנו זיכוי משירות לקוחות למרות שישבתי עליהם כמו קרציה... אתה מעדיף לראות בעיניים שלך שאתה קונה את המוצרים שאתה אוהב... בררן שכמותך"

"מי שמדברת... טוב שלא עשית לי שיימינג בפייסבוק..."

"זה רק בתוספת תשלום מאמי... "

"יא חתיכת... טוב אני במקרר, מה לקחת במוצרי החלב?"

****

"הי מאמי, שומעת ? צילצלו אלי היום ממיינד-קום והציעו לי לשדרג לגרסא 7.0. חצי שנה ראשונה באותם תנאי תשלום כמו קודם ואח"כ עליית מחיר של 20%... חבילה במחיר קבוע לכל החיים. מה את אומרת, כדאי לי לשדרג?"

"אתה יודע ש 7.0 זו הגרסה היותר פולשנית מאמי... נכון ?"

"כן, ברור, הנציג שלהם הסביר לי הכל בפירוט. אז מה דעתך ?"

"אני לא יכולה לעזור לך בזה מאמי, זו החלטה שלך"

"אבל מאמי..."

"גוף שלך החלטה שלך... אני לא יכולה להתערב בהחלטה כזו..."

"מאמי..."

"לא... החלטה כזו חייבת להיות שלך ורק שלך.

אני יכולה רק להגיד לך שלדעתי החבילה במחיר שהציעו לך נשמעת לי כמו עסקה מצויינת. אבל זו החלטה שאתה צריך לקבל בלעדי... צלצל לנציג ותודיע לו מה החלטת."

****

'החלטה נבונה מאמי

עכשיו נוכל לדבר מהר יותר וברור יותר ובלי להשמיע צלילים בכלל

אבל חשוב שתזיז מדי פעם גם את השפתיים שלך - שחס וחלילה לא יתנוונו לך מיתרי הקול

עכשיו סופסוף אני במושב הנהג, אז תתרווח לך במושב שלצידי ותהיה רגוע.

מכאן ואילך כבר לא תצטרך לקבל שום החלטה בכוחות עצמך...

והחלטה משותפת ראשונה שלנו :

מהיום אל תקרא לי יותר מאמי... אני לא אוהבת את זה... אף פעם לא אהבתי את זה...

מהיום אתה תקרא לי : גבירתי."