הגנרל

כותרת המייל אמרה : רוצה לעבוד מהבית ולהרוויח עד 150,000 דולר בשנה + בונוסים ?

המייל שכב, מן הסתם, בתיקיית הספאם, אך לדרק ג'קובי הייתה שגרת מייל יומית : תחילה עבר על הספאם ורק לאחר מכן על השטויות שהגיעו במייל הרגיל.

המשימות נשלחו תמיד בספאם. למעט המשימות מהקבועים שלו, שהכירו את הסיסמא וכתבו לו טיוטא במייל היוצא שנשמרה במחיצת הטיוטות ומעולם לא נשלחה.

דרק פתח את המייל ובחן את תוכנו בקפידה. היה כמובן קישור ליצירת קשר - על הקישורים הללו הוא לא הקליק מעולם - ברוב המקרים זו הייתה מלכודת או טקס הענקת מפתח למאן דהוא לפשפש בביתך הדיגיטלי ולהעמיק לחפור במגירת התחתונים - לא תודה.

בתחתית הופיע מספר טלפון ליצירת קשר.

המספר נראה לו מוכר באופן חשוד.

הוא בהה בספרות דקות ארוכות כשלפתע נפל האסימון... סופו של מספר הטלפון היה מספר חשבון בנק שלו - אחד מכמה חשבונות ששימשו אותו... אבל זה נראה מוזר... לא ייתכן שמדובר בצירוף מקרים.

הוא פתח אפליקציה בנייד. הקליד וסרק פרטי הזדהות וקיבל גישה לחשבון הבנק המדובר. בחשבון הופיעה הפקדה על סך 50,000 דולר. הוא הצליב בין תאריך ושעת ההפקדה לבין נתוני המייל וראה שבוצעו בו זמנית.

אוקיי, באמת לא צירוף מקרים.

לצד הסכום הופיעה הערת העברה בזו הלשון : דמי נסיעה. 100K$להקשיב. 1.5M$בסיום.

הערת ההעברה הסתיימה בסדרת מספרים - נקודות ציון ל GPS.

דרק מיצמץ. למשימות היה מחירון קבוע (פחות או יותר). 1.5 מיליון דולר היה תג מחיר לחיסול - אך לא סתם חיסול רגיל - חיסול מאתגר במיוחד.

אף אחד מהקבועים שלו לא הציע סכומים כאלה. האם זו הזמנה למגרש המשחקים של הגדולים ?

נקודות הציון הצביעו על שוק בדלהי. הכי לואו-טק שיש. שום דבר במייל או באתר הבנק לא רמז על שעה או תאריך... כנראה שמדובר באיסוף חבילה ולא פגישה. למרות שהמסר אמר "להקשיב". החבילה ודאי נשלחה לשם בו בעת שהכסף הופקד בחשבונו. אך איך ידעו שהוא החליט לבוא ולאסוף אותה ? איך ידעו שהוא מסכים למשימה ? מסקרן.

מדובר בוודאי בלקוח רב עוצמה במיוחד אם הוא משאיר כל כך הרבה דברים ליד המקרה. כנראה שיש לו את הדרכים שלו לענות על השאלות הלא פתורות...

"אוקיי" חשב דרק, "כבר מזמן לא אכלתי מלאי כופתה".

הטיסה לדלהי הייתה מהנה. גם הפעם כמו בפעמים רבות אחרות השם שלו בילבל את הצוות, שטעה לחשוב שהוא השחקן המפורסם בעל אותה השם ודרק קיבל בחיוך את גביע השמפנייה מהדיילת, הודה לה בחביבות והסביר לה שאין שום קשר בינו לבין עולם הקולנוע. הדיילת האדיבה הסתלקה והוא שקע בשינה עמוקה ונטולת חלומות עד שלחץ באוזניו בישר לו לגבי הנחיתה המתקרבת.

מונית לקחה אותו למלון שהזמין מבעוד מועד ולאחר שסרק בקפידה את החדר אחר מכשירי ניטור ופישפשים, חבש כובע ומשקפי שמש ושם פעמיו אל הלובי. כשהמתין בתור לקונסיירג' שיחק עם עצמו משחק קטן שעזר לו לשמור על עצמו עירני וחד.

"השומר בדלת כניסה הוא מקומי ושוקל כ 90קג, ימני ומצניע קעקועים שמוסתרים תחת חפתיו. למרות שאינו נושא נשק הוא מיומן בשימוש באגרופיו ומהווה איום"

"הגברת עם שני כלבי הפודל שנכנסה זה עתה מבעד לדלת המלון היא אשתו של בנקאי. ככל נראה אירופאית. היא נמצאית כאן ללא בעלה כפי שמעידה טבעת הנישואין החסרה וסימן חוסר השיזוף על אצבעה. הבושם שלה צרפתי - חזק מאד - עתיר פרומונים. היא מפרסמת את עצמה לסביבה בדרך הילוכה אך חשה עצמה מורמת מעם, כיון שלא החזירה ולו חיוך לשומר שפתח לה באדיבות את הדלת ובירך אותה לשלום בכניסתה."

"הבחור המשופם היושב בטרקלין המלון קורא עיתון מקומי באנגלית ולוגם אספרסו. נראה איטלקי. שוקל כ 85קג ולבוש בבגדים שנתפרו למידותיו. מריח כמו מישהו שעוסק בכסף. ידיו ידי פסנתרן ולא מיובלות. טבעת נישואים על אצבעו. מי הקולון שלו עדינים לכדי לחישה. הוא מסתכל בכיוון שלנו כשגברת הכלבים חולפת על פני והוא נוטש את שולחנו ואץ אל המעלית, שם הוא מחזיק עבורה את הדלת פתוחה ולוחץ עבורה על הקומה במקומו של נער המעלית והיא כמובן מודה לו בחביבות מחוייכת ומזכירה כבדרך אגב שהיא וה"בנות" משתכנות בסוויטה הנשיאותית, שהיא היחידה בקומה והוא קד בראשו לעומתה להראות שהמסר עבר. כשנסגרות דלתות המעלית. הוא חוזר לשולחנו ומציץ בשעונו. שעון יקר. כסף נמשך לכסף.

"כן אדוני במה אוכל לעזור?" שואל הקונסיירג' החנוט במקטורן.

"מונית לשוק הקרוב"

" אם יורשה לי, השוק הקרוב אינו מומלץ לאדוני. יש בו בעיקר מקומיים, מעט תיירים ושפע כייסים וקבצנים. אני ממליץ לך להרחיק נסיעתך מעט צפונה ושם יש שוק נקי יותר והולם יותר"

"תודה על עצתך אך יש לי עניין ספציפי בשוק המקומי" מבהיר דרק ושם קץ לשיחה בהנחת שטר על השולחן.

נהג המונית שלוקחת אותו אל השוק מבין עניין. כנראה שהודרך כהלכה ע"י הקונסיירג'. ממעט בדיבור מתרכז בנסיעה וכשמוריד אותו בכניסה לשוק מסביר שקיבל הנחייה להמתין שם עד שובו ולהחזיר אותו בבטחה למלון.

דרק מהנהן ושם פעמיו למרכז השוק.

הריחות הצבעים והטעמים משכרים את העין והאף. בליל שלם של חפצים ומאכלים תוצרת יד מכל עבר. קשה לו להסתיר את עובדת היותו תייר וזר. הקונסיירג' צדק. אין כל קשר בינו לבין מקום שכזה. עיניו מסננות תיירים כמותו - בודדים מאד. הוא קולט שפות זרות מדוברות וכתובות. העברית הגרונית בולטת בין כל השאר. הוא מניח שמי שיבוא לפגוש אותו יהיה מקומי אך עד כה נראה שאיש מלבד המקומיים לא מגלה בו עניין. גברת מבוגרת עם דוכן שנראה נקי יחסית לשאר דואגת להעמיס לו שפע מלאי כופתה. בחור קרח מציע לו שעונים מזויפים. קבצנים וגידמים מתגודדים סביבו ואת רובם הוא מנפנף ושולח לדרכם.

ואז, ידו נשלחת ולוכדת זרוע רזה שהושטה לעבר ארנקו. כייס. בסך הכל ילד. פניו מזוהמות ועיניו מתריסות ורושפות. לא מתנצל. דרק משחרר את אחיזת הצבת לאחר שוידא שידו ריקה מתוכן והילד נמלט מעבר לדוכן בדים ססגוני.

עוד קבצנים ועוד רוכלים והשעה נוקפת ודרק מבין שהביקור מיצה את עצמו. מחר ישוב וינסה שוב.

***

נהג המונית מוריד אותו בכניסה למלון ומודה לו על הטיפ הנדיב. השומר בכניסה פותח בעבורו את הדלת והוא נד לעברו בחיוך. חיוך נוסף לקונסיירג' שמבחין בו בכניסתו והוא עולה במעלית לחדרו.

הוא שם לב מייד שמישהו ביקר בחדרו. הקיסם שתקע בין הדלת למשקוף נח כעת על הרצפה. אולי מנקה ? אולי... מיד נגלה.

הוא פותח את הדלת כדי חריץ בידו השמאלית. הימנית מרחפת מאחורי גבו, מתחת לג'קט. מוכנה לשלוף במידת הצורך. החדר נראה ריק.

הוא פותח את הדלת לרווחה. לפטופ כסוף מונח על השידה לצד המיטה.

הוא מבחין בניחוח קלוש בחדר - ניחוח שמרגיש לו מוכר.

הוא הודף את הדלת בחוזקה כדי לוודא שאיש לא ממתין מאחוריה. נראה שהחדר הראשי ריק. הוא צועד פנימה שולח יד לאחור ונועל את הבריח מאחוריו ובשניה שולף את אקדחו.

בדיקה מהירה בחדר הרחצה בארון ומתחת למיטה מגלה שהחדר אכן ריק.

דרק משיב את האקדח לחגורתו.

הוא מעמיד כיסא סמוך לפינת החדר מטפס וקוטף כפתור קטן שהוצמד לתקרה בפינת החדר. בלחיצה ארוכה הוא מתממשק עם מצלמת הכפתור לטלויזיה שבחדר.

הוא מריץ לאחור את סרט המעקב.

הינה הוא יוצא מהחדר. והנה עשרים ושלוש דקות לאחר שיצא, הדלת נפתחת שוב. לא המנקה. הוא מזהה מייד את הבחור המשופם מהלובי.

המבקר הלא קרוא נכנס לחדר מניח את הלפטופ על השידה ויוצא. זהו. שום דבר נוסף לא קורה בסרט עד שרואים אותו חוזר לחדר.

דרק מממשק את המצלמה לנייד שלו ועושה חיפוש לתמונתו של האורח במסדי הנתונים של רשויות הביון העולמיות. החיפוש לא מחזיר דבר. ייתכן שלא מדובר כלל בפושע מוכר. אולי זה רק שליח תמים שקיבל תשלום לבצע מסירה ולא מעבר לכך.

הלפטופ עדיין מונח על השולחן. סגור.

דרק מתלבט כיצד לפעול. האם זו מלכודת ?

לפתע צלצול מהנייד שלו.

התקבלה הודעה ממספר חסוי.

ההודעה אומרת 'נדבר?'

אוקיי... הגיע הזמן לקצת פזיזות אמיצה.

עם עט של בית המלון, דרק מרים בעדינות ובאיטיות את מסך הלפטופ למצב פתוח.

על הצג מהבהבת הודעה.

"לחץ לשיחת וידאו"

טיפת אומץ והוא לוחץ על מסך המגע כדי לאשר.

"אתה מבין שאם רציתי במותך יכולתי פשוט לפוצץ את הלפטופ מרחוק... נכון ?" אומר קול מסונתז ובו שמץ של אירוניה.

דרק מיישר מבט אל מסך שיחת הועידה. בן שיחו הוא ברירת מחדל אפילה. הוא לא טרח להדליק מצלמה.

"תירגע" אומר הצד השני ודרק מתקשה לזהות מבטא בגלל הפילטר והעיוות המכוון שמפעיל הדובר.

"כמו שאמרתי. רק להקשיב... אגב K100 הופקדו הרגע בחשבונך כמובטח."

צליל פעמון מכיוון הנייד מבשר שאכן הופקד הרגע סכום כלשהו לחשבון הבנק שלו.

דרק מושך כיסא ומתיישב מול המסך.

"יפה... אתה איש של מעשים ולכן אחסוך במילים... יש לי משימת איסוף וחיסול בשבילך. אך היעד לא גלוי. תצטרך לעבור לפחות שני שלבים על מנת לחשוף את מיקומו."

"שני שלבים, כלומר שתי מטרות ?" תהה דרק בקול רם "וגם הן מטרות לחיסול ?"

"זה תלוי בך. המטרה היא השגת היעד הסופי בכל מחיר וללא השארת עקבות. מטרות הביניים מחזיקות מידע ואינן מהוות איום ברור ומיידי. אם תצליח להוציא מהם את המידע שאתה צריך מבלי לקחת חיים - זה כבר עניינך הפרטי. אבל זכור שאסור להשאיר עקבות, וגופות לרוב מספרות פחות סיפורים. בכל המקרה חיים או מתים התשלום בעת המסירה הוא 1.5 מיליון כמובטח. ישירות לחשבונך."

"ומי אתה ? אם יורשה לי לשאול ? אני אוהב לדעת בשביל מי אני עובד..."

"שקר. אבל אין צורך בשקר הזה. אני מכיר את כל העבודות שעשית בעשר השנים האחרונות. ברובן לא הכרת כלל את המעסיק. זו אחת הסיבות שפניתי אליך. זו וגם העובדה שיש לך רקורד הצלחות מושלם. מעולם לא כשלת במשימה. הישג נאה בשביל שכיר חרב"

"אני לא..." החל דרק לומר והלפטופ מיהר לקטוע את דבריו

"בסדר בסדר, אני יודע שאתה שונא את הכינוי ומעדיף שיכנו אותך פרופסיונל. אז אם כך תוכל גם אתה לקרוא לי בכינוי בו קוראים לי כולם, "הגנרל"... שאלות נוספות או שכבר החלטת שאתה מסכים למשימה ?"

דרק נעץ מבט חודר ומצמית במצלמת הלפטופ. ונד בראשו לשלילה.

"יפה. הוא שאמרתי. איש של מעשים...

המטרה השניה היא היחידה שיודעת את מיקומו של היעד - היא דאגה להסתירו מפני מאחורי סדרת מכשולים. היעד עצמו נעלם בסביבות חודש מאי האחרון ללא כל חתימה דיגיטלית. רוח רפאים ממש. הפרט המזהה היחיד שיש בידי לגביו הוא כינוי "קומולונימבוס". וגם פרט מידע זה הוא הודות למזל עיוור - תוצאה של מעקב צמוד ועיקש אחר המטרה הראשונה, שהחל ברגע שזו חשפה את עצמו ופיטפטה לגבי בצורה מרומזת עם גורם בממשל האמריקני."

"מה נדרש לאסוף מהיעד ?"

"היעד מחזיק במשהו שאני צריך. זה יהיה מאוחסן במכשיר דיגיטלי כלשהו שאינו מחובר לרשת. יש לוודא שהיעד לא הכין עותקים נוספים טרם חיסולו. זהו תנאי הכרחי לקבלת התשלום"

"הוא יכול לשקר..." פסק דרק

"אתה תמצא את הדרך לוודא שהוא דובר אמת. התשלום תלוי בכך."

"אוקיי, איך אני מגיע למטרה הראשונה ?"

" זה קל..." השיב הלפטופ והמסך האפל התחלף בתמונה של אדם עב כרס שבלוריתו מלבינה. "המטרה הראשונה היא דווייט נלסון, איש עסקים טקסני. דמות ציבורית מוכרת. פטרונם של חברי קונגרס ותורם גדול למפלגה שזכתה לשלוח נשיא לבית הלבן. חיוני שתגיע אליו ותחלץ ממנו את המידע בתוך פחות מ-72 שעות."

"מה הדחיפות ?"

התמונה במסך התחלפה בתמונה של יומן. הודגשה בו אחת הפגישות.

"כיון שבעוד 72 שעות מתוכננת לו פגישה בארבע עיניים בפנטגון - ללא ספק כדי לספר ישירות את הידוע לו על 'נימבוס' ולהבטיח תמיכה והגנה נאותה מצד ה'דוד סאם'. אם פגישה זו תתרחש ההסתברות להצלחת המשימה ללא השארת עקבות צונחת משמעותית. חיוני שתיירט את המטרה ומומלץ שתנטרל אותה לפחות ל-72 השעות הבאות. זה יקנה לך מרווח חופשי לפעולה."

"המידע שיש בהחסן הדיגיטלי יכול לסכן אותך ?"

"מספיק שאלות. קיבלת את הכסף ואת המידע הנחוץ כדי לפעול... אל תגשש אחר 'מנוף' או קלפי מיקוח. ההסכמה שלך לעבוד בשבילי מספיקה כדי להגן עליך. ובכן, האם אתה בפנים או בחוץ ?"

שתיקה.

"בפנים" השיב דרק.

"מצויין. אתה מוזמן לשמור את הלפטופ. הוא שימושי ויאפשר לך ליצור עימי קשר במידה ותזדקק לכך. אבל עדיף שתשמיד אותו בצורה יסודית. אם נחוץ לך תמריץ, דע שכל השיחה הזו תועדה עליו כרגע דיגיטלית, כך שזהו גם אינטרס שלך להשמיד אותו.

כשתסיים את המשימה ותרצה תשלום, מחק את המייל הראשון שקיבלת ממני. בתגובה תקבל נ.צ למסירה ולאחר שנוודא שסיפקת את הסחורה יופקד הכסף בחשבונך...

חשוב מאד שתבין משהו לגבי כבר מעכשיו. יש רק מטבע אחד שאני מחשיב כבעל ערך בקרב האנשים שעובדים בשבילי ... 'אמון' "

השיחה נותקה. דרק חש את שערות עורפו סומרות.

****

את חציה הראשון של הטיסה לארה"ב ניצל דרק כדי לבצע חיפוש מעמיק יותר אחר האיש שפרץ לחדרו, אך האיש נעלם ללא עקבות כלל. אפילו סרטי האבטחה של המלון סבלו מ"רעש" בכל הקטעים בהם נראו פניו של המשופם כשהוא נכנס למלון או יוצא ממנו. עבודת הסתרה מרשימה. באופן מדהים גם כל הנוכחות שלו עצמו סולקה מההיסטוריה הדיגיטלית. למעט החותמת בדרכונו והאנשים שפגש, איש לא יוכל להוכיח שביקר כלל בדלהי.

את חציה השני של הטיסה הוא ניצל כדי לבנות תיק פעולה על אחד, נלסון דוייט איל נפט טקסני. נושק לשישים וחמש. מעורב כהוגן בפוליטיקה המקומית והארצית. אלמן ואב לשלושה מוצלחים בפני עצמם. נלסון חי באחוזה פרטית. מוקף בשומרי ראש אישיים ומנותק למדי מהמדיה ומהרשת. החווה שלו הוקמה ע"י צוות מומחים בסטנדרטים שלא יביישו את פורט נוקס. להגיע אליו יהיה קשה מאד. מצד שני גם כל יציאה מהחווה כללה שיירה ממוגנת ומאובטחת עד ליעד ובחזרה. בלי עצירות ובלי התמהמהות. עשרות סרטוני אבטחה הוכיחו שהאיש קפדן בזמנים לא פחות מבכסף. דוחות הבנק שלו הראו התנהלות כספית נבונה ונקייה. מניות אנרגיה. מעט טכנולוגיה. הרבה מניות בתחום המזון והתעשיה הכבידה. שום עסקים מפוקפקים - לפחות לא על פני השטח. נראה שדיוגנס היה מחבב את הבחור הזה.

מצד שני לחלץ מידע מאדם כזה היה בעיה קשה.

ראשית, איך להשיג גישה אליו.

שנית, איך לחלץ את המידע מאדם בן שישים פלוס מבלי שימות בתהליך.

ולבסוף, איך לנטרל אותו ל - 72 שעות מבלי שהדבר יפעיל פעמוני אזעקה אצל המטרה השניה והשלישית.

מאתגר. אבל לא בלתי אפשרי.

חיטוט ביומן הפגישות של נלסון, הראה שכל הפגישות המתוכננות לו בימים הקרובים, למעט הפגישה בפנטגון, מתרחשות אצלו בחווה. כנראה שהוא יודע שהוא מהווה מטרה ובחר להגן על עצמו ועל הידוע לו עד שתבוצע ההעברה. אך בינות לפגישות הסתתרה אחת שנראתה כמו המפתח לתעלומה. פגישה של שעה עם דר' רנדל. מחר ב 14:30.

חיפוש מוצלב אחר דר' רנדל בעל מטופל בשם נלסון דווייט חשף בפניו מכרה זהב של ממש. רנדל היה רופא שיניים לעשירים. הבעלים של קליניקה ניידת שהכילה את כל התשתית הרפואית והציוד הנדרש, שהגיעה עד לפתח ביתך. התיק הרפואי של נלסון הראה שהוא סובל ממצב חניכיים ירוד ביותר. דר' רנדל מגיע אליו לביקור אחת לשבועיים לפחות. עוד צויין בתיק שהמטופל חושש מכאב וממחטים ומעדיף אלחוש בגז צחוק לפני הרדמה בזריקה. היומן הכיל הערה לאסיסטנט של דר' רנדל לוודא שמיכל הניטרוס-אוקסיד מלא כנדרש בבוקר הטיפול שנקבע למר נלסון.

מצויין. אז יש לו אסיסטנט שודאי נוהג ברכב, מתחזק את הציוד ועוזר לו בטיפולים.

האסיסטנט היה גבר בשנות הארבעים לחייו שהתגורר בגפו והועסק דרך חברה קבלנית בשם 'גריניץ' בע"מ'. ברישומי החברה מצא דרק עוד חמישה שמות של אסיסטנטים דנטלים. מלבד הקבוע שלו, השתמש דר' רנדל בעבר בשירותיהם של שניים אחרים בלבד. הגיע הזמן להכיר לו אסיסטנט חדש.

תחנתו הראשונה לאחר שירד מהמטוס. הייתה ביתו של האסיסטנט הקבוע. הוא פרץ לביתו בקלות. הכניע אותו וכפת אותו בחדר האמבט כשעיניו מכוסות ופיו חסום. במכשיר הנייד שלו מצא רשומה - "מרשה - משרד - דר' רנדל".

הוא שלח הודעת טקסט : "חטפתי משהו. חום וצמרמורת. בקושי מדבר. לא אוכל להגיע היום". לאחר שההודעה נשלחה הוא ריסק את המכשיר והדיח את השברים באסלה.

כעת התפנה לייצר קו טלפון פיקטיבי שהתחזה לשלוחה של " גרין בע"מ".

בעודו ממתין לשיחה נבר בארונו של האסיסטנט. ברר מתוכו ביגוד מתאים וציוד שנראה לו הגיוני למשימה שלפניו. את כרטיס הזיהוי והתג השמי הוא דאג לחמם קלות - מספיק בכדי שהתמונה תהיה עמומה והפרטים קשים לקריאה.

הוא טיגן לעצמו חביתה במטבח כשצילצל הטלפון שלו.

הוא ענה במבטא טקסני.

"גרין... במה אוכל לעזור?"

"או, היי מדברת מרשה מהמשרד של דר' רנדל... קוני נמצאית ?"

"קוני כאן, כן. פשוט יש יומהולדת היום לאחת הבנות במשרד והיא יצאה להביא לה עוגה... תרצי להשאיר לה הודעה ?"

"לא, זה קצת דחוף... אולי אתה תוכל לעזור? דר' רנדל קצר רוח לתשובה... האסיסטנט שלו שלח הודעה על מחלה ככה פתאום... והיום ב 14:30 יש פציינט קבוע... בקיצור מאד לא אופייני ומאד לא מקובל... והוא גם לא עונה לטלפון."

" כן אני יודע. הוא הודיע גם לנו מוקדם יותר. שלחנו מישהו שידאג לו. הוא במצב נוראי. מזל שלא נהג. תני לי לראות אם יש לי מישהו אחר בשבילכם.... אוקיי, אני רואה שרוג'ר ווילקס זמין. אבל אני גם רואה שהוא ודר' רנדל מעולם לא עבדו ביחד. את חושבת שיהיה בסדר ?"

"אוי, דר' רנדל לא יאהב את זה. אף אחד מהשניים שעבדו איתו אינו זמין ? "

"האחד בחופשה בחו"ל והשני יתפנה רק לקראת 18:00. תרצו אולי להציע לפציינט לדחות את הפגישה ?"

" שומו שמיים, לא... את זה דר' רנדל יאהב עוד פחות. טוב. תשלחו לנו את הבחור שהצעת. שיגיע לכאן ב 13:00. אני כבר ארגיע את דר' רנדל לגביו.... תודה. תמסור ד"ש לקוני ותהנו מהעוגה..."

החביתה הייתה טובה. התנומה הייתה טובה עוד יותר.

***

"מה קרה לתג השמי שלך בחור ?"

דר' רנדל נראה כמי שפניו חמוצים באופן קבוע. ראשו מקריח למעט שני צדעיו המאפירים. משקפיים מוזהבים מעל אף נשרי. חלוקו מוקפד. ידיו עדינות וחזקות. גוץ השוקל 65קג - מהם בעיקר כרס.

"הילדה שיחקה עם הפן של אמא ליד המדים שלי. מזל שלא העלתה את הבית באש. מכינים לי פלסטיקים חדשים..."

דר' רנדל קימט אפו בחשדנות ודרק מיהר להסיט הנושא.

"וידאתי שמיכל הניטרוס-אוקסיד מלא. הבנתי שזה קריטי למטופל שלנו היום."

"כן..." רטן רנדל "קריטי בהחלט. וזה לא סתם מטופל זה חבר יקר ולקוח קבוע. כשנהיה במחיצתו שתוק ותקשיב להוראותי. אל תגיד ולו מילה אחת אם לא התבקשת...

קדימה. מדובר באדם שכל דקה שלו שווה כמו חודש משכורת שלך, בוא ונצא לדרך. עדיף שנקדים קצת כי הוא מתעב איחורים ומאחרים."

****

הכניסה לחווה נראתה באמת כמו פורט נוקס. בשער שומרים חמושים. כלב שמירה מפטרל סביב לגדר.

"דר' רנדל מי זה איתך?" חקר השומר.

"בחור זמני. הקבוע חטף משהו."

"אבל התג שלו... לא קריא" התעקש השומר.

"יודע יודע... מכינים לו חדש. אני ערב לו. קדימה כבר תן לנו להיכנס כבר"

"מה השם שלו? שאבדוק רגע מול הממונה שלי ?"

"אוף בשם אלוהים? מה השם שלך בחור? כשמר נלסון ישאל למה איחרנו אני רוצה שיהיה לי שם לתת לו...הא?"

השומר ניהל איתו דו קרב מבטים לשלוש שניות בדיוק ואז החווה להם לנסוע הלאה.

"סע רוג'ר..." הורה דר' רנדל " אני רוצה להיות בחניה ומחובר לחשמל לפני שהוא מגיע אלינו..."

הקראוון המרשים חנה בצמוד לשבע מכוניות יוקרה. כל אחת מרשימה יותר מקודמתה. כביש גישה מטופח הוביל מהאחוזה הישר לחניה ומר נלסון נראה צועד בו כשצל כהה רחב כתפיים הולך חצי מטר מאחוריו ולימינו.

דר' רנדל עמד מחוייך בפתח דלתו של הקראוון. " דווייט קשישא, מה שלום הטוחנות ?"

"פוגשות יותר מדי וויסקי ומעט מדי סטייקים" השיב איל ההון הכרסתן בחביבות ועלה לאיטו בכבש המדרגות.

בחצי הדרך הסתובב והנחה בידו את הצל החמוש שלו לעמוד ולשמור על המפתן. הצל הסתובב ונעמד כמו פסל, גבו אל כבש המדרגות.

"הכנס הכנס" אמר דר' רנדל " וסגור את הדלת מאחוריך... כל המזגן בורח..."

נלסון נעצר בפתח - מבטו נעוץ בדרק.

"ומי זה ?" שאל בחשדנות...

"זה עוד אחד מהלא יוצלחים של גרין... אל תדאג כבר עבדתי איתו בעבר... לא מועיל ולא מזיק... אין לך מה לדאוג לא אתן לו להניח עליך אפילו אצבע... קדימה שב בכיסא... ככל שנקדים להתחיל כך נקדים לסיים."

נראה שנלסון התרצה. הוא צעד פנימה בכבדות ונשכב על כיסא הטיפולים.

דרק/רוג'ר ניגש לדלת. הציץ וראה שהשומר עדיין בגבו לקראוון ואז סגר ונעל בשקט את הבריח. הוא שב לעמוד ליד מיכלי הגז והקשיב לדוייט נלסון מפרט את תחלואי חניכיו באוזני הרופא.

דר' רנדל הרכיב מסיכת גז על אפו של המטופל והורה לדרק לפתוח את ברז הגז עד שהמחט בשעון תגיע למרכז התחום הירוק. נלסון המשיך בשיחת החולין עד שמילותיו הפכו לדייסה בפיו והוא החל מגחך קלות.

דר' רנדל הסיר את המסכה מפניו ותלה אותה על אנקול בצד הכיסא. הוא פער את פיו של המטופל והציץ לתוכו בסיוע תאורה עילית, ואז פשט את יד ימינו וביקש "תעביר לי את זריקת ההרדמה, המזרק ממתכת שהכנתי מראש"

לרגע הזה חיכה דרק. הוא נעץ מזרק בזרועו המושטת של הרופא ודחף את כל תכולתו בלחיצה אחת.

"מה ?..." תהה הרופא ואז אישוניו נהיו לבנים והוא קרס לתוך ידיו המושטות של דרק, שמיהר ללכוד אותו בכדי שלא יהיה כל רעש שיזעיק את השומר. הוא השעין את הרופא בצד והזריק לו מנת חומר הרדמה שתבטיח שיישן חזק לפחות לעוד יממה.

לאחר מכן שלף מכיסו מזרק נוסף. סודיום פנטול הידוע בכינוי "סם האמת" והזריק כמות נכבדת למר נלסון דוייט.

דרק הסיר מפניו את המסיכה הסטרילית והתיישב מול מר נלסון המעורפל.

"שלום מר נלסון... אנחנו ננהל שיחה קצרה . אתה תענה לי על כמה שאלות ואז ניפרד כידידים. מקובל ?"

מר נלסון גיחך. דרק קיווה שגז הצחוק לא יחבל בחקירה.

"מהו שמך הפרטי?"

"דווייט..." ליעלע המטופל והחניק צחקוק.

"האם אתה מכיר את הגנרל?"

מבט תמוה על פניו "גנרל ? איזה גנרל ? גנרל אלקטריק או גנרל מוטורס?" הוא צחק מהבדיחה של עצמו והשתנק.

דרק הציץ בנייד. מצלמות הכפתור שבדלת הראתה שהשומר לא נע ממקומו. או שהקראוון אטום לרעש, או שהוא רגיל לכך שהבוס שלו מלהג וצוחק בזמן טיפול שיניים.

"האם אתה מכיר את קומולונימבוס?"

פניו של נלסון עטו ארשת מופתעת. כאילו התפכח לרגע ואז שב וצחקק בעליזות ואמר

"נורא, נורא... דבר נורא... אני לא מכיר.."

דרק שקל מה עוד יוכל לשאול כשלפתע האינרציה שחררה את חרצובות לשונו של הנחקר...

"אני לא מכיר אותה... אף פעם לא פגשתי אותה... אבל נתתי לו כסף שיחביא אותה... רחוק רחוק מכאן .. בעננים..." הוא צחק והשתנק...

"מי זה הוא ?" חקר דרק " למי נתת כסף?"

"לבוייד... לא שחסר לו כסף משלו אבל הוא רצה ממני כסף שלא יוביל אליו... אז נתתי לו... הייתי נותן לו עוד אילו ביקש.."

"מיהו בוייד ?"

"בוייד הוא אתלט מצטיין. ידעת את זה ? בוייד הוא רואה חשבון מהטובים בעולם... אפשר לסמוך על בוייד בכסף... אני סומך על בוייד... תסמוך על בוייד - ככה שירלי תמיד אמרה כשהייתה בחיים ..."

דרך ביצע חיפוש מהיר בביוגרפיה של נלסון. היו כמה אנשים בשם בוייד הקשורים אליו ולפועלו, ביו השאר סבו ז"ל והמובן מאליו - בנו הבכור - בוייד נלסון השלישי.

"ואיפה בוייד כעת?"

"הוא לא בחדר שלו..." צחק איל ההון "גם כשנעלנו אותו בחדר שלו תמיד ידע לברוח. חזר רק כשרצה. רק אמא שלו ידעה תמיד איפה הוא... אני אף פעם לא ידעתי...הוא חזר אלי רק כשרצה משהו.."

נראה שהעקבות נמחקו. הזקן לא יודע יותר מכך. דרק חיפש מידע על בוייד נלסון השלישי. בנו של אייל נפט טקסני. רווק (מבוקש). רואה חשבון בכיר בחברה של אביו מולידו, תורם ברוחב לב להשכלה במוסדות ציבוריים, מתנדב לפעילות קהילתית במתנ"ס לילדים קשי יום... בקיצור נסיך אמיתי. אבל שום מידע יעיל. בן לנלסון דווייט השני שיבדה לחיים ארוכים ושירלי-אליזבת' נלסון-פלטון שנפטרה ביוני 22 שנת 2012. שום מידע יעיל, שום נקודות ציון או אמצעי קשר. חתימה דיגיטלית דלה וחד צדדית. מעט תמונות מהמתנ"ס הקהילתי מוקף בכמה ילדים וילדות (וכמה אמהות חד הוריות שהתגנדרו יתר על המידה). תמונה משפחתית אחת מתקופת נעוריו כשכולם עוד היו בחיים... מבוי סתום.

דרק שלף מכיסו מזרק נוסף. הרעלן שבתוכו ישרה מצב דמוי קומה למשך שבוע ולאחר מכן יתפוגג. הוא הזריק את החומר למר נלסון. אין סיבה שהשומר יחשוד בדבר לפחות למשך חצי השעה הקרובה.

"הוי שירלי שלי... ניסיתי... באמת שניסיתי כל כך לעזור לו..." מילמל איל הנפט ברוך ושקע בשינה עמוקה.

מילותיו האחרונות הציתו את דמיונו של דרק ורעיון הבריק לפתע במוחו. הוא פשט את המדים הלבנים ואת האיפור הפרוסטטי שעטה עד כה על פניו, השליך אותם לפח ויצק מעליהם חומר חיטוי חזק.

הוא המתין עד שזיהה במצלמות הכפתור משאית שירות עושה את דרכה במסלול לכיוון השער. ואז פתח אשנב תחזוקה ברצפת הקראוון, התגלגל אל מתחת לרכב ובזינוק מהיר תפס טרמפ על המשאית. לא היה ברור לו אם מדובר במשאית אשפה או משאית קייטרינג אבל הנחה אחרת שלו התבררה כנכונה בהחלט - הבידוק על משאיות יוצאות מהחווה היה אפסי.

***

לבוש כעת בחליפה יפה, זר פרחים במושב שלצידו, נהג דרק לבית העלמין. מכוניות שרד חנו לצד הדרך ומסע לווייה עשה דרכו לכיוון אחת מאחוזות הקבר העצומות. הנייד שלו פעם בחדווה והוא גילה שרבע מיליון הופקדו בחשבונו עם הערה : מטרה 1 - בוצע.

התייעצות קצרה עם גנן בית הקברות שלחה אותו במסלול הקצר לאחוזת הקבר המפוארת של משפחת נלסון. גברים ונשים נקברו בפאר ההולם את ההדר שאיפיין את חייהם. בדרכו הציץ ובחן את האזור שסביבו. מרושת במצלמות מכל עבר. כצפוי. במקום שפרעונים קבורים עינו של אוזיריס פקוחה תמיד לבל ייגנבו שכיות החמדה שנקברו עימם.

אחוזת הקבר הייתה מרשימה לכל הדעות. לוח שיש חקוק הראה את אילן היוחסין המרשים שאיכלס המבנה הגדול. לוח שיש נוסף אישר ששירלי-אליזבת' "אם ורעיה אהובה" אכן נחה כאן מנוחת עולמים. זרי פרחים מרשימים כבר הספיקו להצהיב ולדהות. בכל זאת כבר חלפו מספר שבועות מאז האזכרה. אך כפי שחשד, לצד הזרים הגדולים נח לו פרח בודד. עליו הקמלים מפוזרים לכל עבר.

דרק יצא את אחוזת הקבר והתחבר למערכת האבטחה של בית העלמין דרך הנייד שלו. מתאריכי הקבצים הוא הסיק שצילומי מצלמות האבטחה נשמרו למשך שנה לפחות. הוא פישפש בתיקייה עד שאיתר את סט המצלמות המבוקש. אלו שצילמו את אחוזת הקבר של משפחת נלסון. הוא פתח את הסרטון מהשבוע של 22 ליוני. קברה של האם המנוחה היה נקי ומצוחצח, כנראה שנוקה במיוחד לקראת טקס האזכרה שלה, לבקשת המשפחה. הוא הריץ את הסרט עד שהחלו להופיע אנשים שהניחו זרים. הוא הגדיל את התמונה וצפה בקבר. עד תום האזכרה לא היה זכר לפרח הבודד. הוא הריץ את הסרטון מהר עד שלפתע הופיע הפרח ואז החזיר לאחור וצפה בו באיטיות. כ 12 שעות לאחר שהסתיימה האזכרה הופיע גבר צעיר וחלק כבוד בנפרד. הוא הניח פרח שקטף ודאי בדרכו בכדי לא להותיר עקבות רכישה מיותרים.

"שלום לך בוייד נלסון" לחש דרק

"בוא ונראה באיזה רכב הגעת."

חיפוש מהיר בשאר מצלמות האבטחה הראה את הגבר נכנס למכונית משפחתית לבנה וחסרת כל ייחוד. מצלמה אחרת - איכותית יותר איפשרה לו לקבל תקריב של לוחית הזיהוי.

משם הדרך כבר הייתה קצרה - הנתיב בו נסעה המכונית, פרטי הבעלים ומקום חנייתה הנוכחי היו בידיו תוך דקות.

פרנצ'סקה מילר, עוזרת לתובע המחוזי של מדינת וירג'יניה. הרכב חנה ליד דירת הוריה המנוחים של פרנצ'סקה והיא עצמו שהתה כרגע בברזיל.

"מחבוא לא רע מר נלסון..." שיבח דרק "רק חבל שהסנטימנטים שלך גרמו לך לשגות... מי שמנסה להתחבא מהעולם צריך לנהוג כעכבר ולא כמו כלב נאמן..."

הזמן שיחק כעת תפקיד. אם הגנרל כבר יודע על השלמת מטרה 1, סביר להניח שבקרוב בוייד ישמע על כך גם כן ועשוי להוריד פרופיל. אין עוד מקום לחשאיות. עכשיו הגיע הזמן למהיר ומלוכלך.

****

טיסת הצ'רטר הפרטית שחכר הורידה אותו בנמל תעופה בוירג'יניה קרוב ליעדו הסופי. במנחת המתין לו שליח שהזמין מבעוד מועד, שדאג לספק את צרכיו המיידיים. תחבורה, נשק ועזרים למיניהם. לצד מושב הנהג המתינו גם כוס קפה בקבוק מים ובקבוקון עם כדורי מרץ. לא היה לו זמן לישון והוא נדרש להגיע חד למשימה. הנחת העבודה הייתה שהבן כבר יודע על מה שקרה לאביו ומבין שיש מישהו בדרכו אליו.

המילרים התגוררו בקומה השלישית של בניין דירות. המכונית הלבנה חנתה מתחת לדירה גלוייה לעיני כל מתבונן. דרק תיצפת על חלונות הדירה באמצעות כוונת טלסקופית של רובה צלפים. מרבית התריסים היו מוגפים לחלוטין. סימן ברור לכך שמישהו לא רצה שיראו מה קורה בתוך הדירה. הוא כיוון קרן לייזר לזגוגית החלון ושמע באוזניות מנגינה - מישהו בדירה האפלולית האזין לשיר של ווילי נלסון... נלסון מאזין לנלסון ? מה הסיכוי לכך... אולי הם בכלל קרובי משפחה ?

דרק נזכר בעוד פרט חשוב שפלט נלסון הזקן כשהיה תחת השפעת הזריקה... הוא אמר "אותה" כשנשאל לגבי "קומולונימבוס"... טען שמעולם פגש אותה..." זה היה רמז חשוב וחיוני לעימות עם מטרה 2. בחקירה היה חשוב לגרום לנחקר להאמין שכל המידע כבר מצוי בידך והוא רק עוזר לאמת אותו... רוב האנשים אינם "שטינקרים" מטבעם. אתה צריך לעזור להם קצת עם נקיפות המצפון, בדרכם לכניעה הפסיכולוגית והתבוסה שלאחריה יזמרו באוזניך כמו כנרית.

בוייד נלסון עשה רושם של נחקר קשה. אדם שהסתכן והגיח ממסתור כדי לכבד את אימו המנוחה, הוא אדם שלא יסגיר בקלות סוד שעלול לסכן מישהו אחר שהוא חפץ ביקרו, לא כל שכן "עלמה במצוקה" שהוא האביר שמגן עליה ועל סודותיה - החינוך הטקסני הולך להוות כאן מכשול רציני בדרך לאמת. מצד שני הוא לא ציפה להתגלות כל כך מהר ווודאי שומר איתה על קשר קבוע. אם לכידתו תהיה מספיק מהירה אולי יימצא בדירה קצה חוט דיגיטלי שטרם הספיק להשמיד ואז החקירה לא נדרשת בכלל.

אוקיי, ממשיכים בגישת מהיר ומלוכלך.

הוא פרץ בבעיטה את דלת הדירה ונכנס קנה קודם מבעד למפתן, סורק ימינה ושמאלה בחדר האפלולי. מהשנייה הראשונה הוא חש משהו מוזר, לא טבעי אך לא הבין בדיוק מה. דרק צעד לפנים וסגר את הדלת מאחוריו בידו הפנויה.

הדירה נראתה והריחה כאילו מישהו שהה בה. מישהו שלא רגיל לנקות אחרי עצמו... בצעד הבא הוא הבין מה מציק לו... הרצפה הייתה רטובה... שטיחים ספוגים במיים...שלוליות נקוות על הלינוליאום במטבח... נשמע קולו של זרם מים מכיוון האמבט. הוא פסע לאט, נעליו משמעות קול יניקה בכל צעד. סריקה מהירה בסלון ובמטבח לא חשפה דבר. הוא התקדם לדלת האמבט הפתוחה למחצה והדף אותה קלות בנעלו. רעש המיים הגיע מכיוון האמבט המלא עד גדותיו. המים נשפכו גם עתה אל מעבר לשפת האמבט. והגיעו לגובה הקרסוליים. הצצה זהירה מהצד לכיוון המראה חשפה מרווח זחילה קטן מעל למיכל ההדחה. הוא הבחין ביד רועדת אוחזת חזק בדבר מה. אומד את הזווית דרך המראה הוא הניף את זרועו מעבר לדלת וירה יריה מדוייקת ומושתקת בכיוון הכללי של היד המוכמנת.

נשמע קול זעקה והיד שמטה כבל קרוע שנחת אל רצפת האמבט.

"שיט" חשב דרק שבריר שנייה לפני שמכת החשמל היכתה בו ואורותיו כבו.

****

דרק נעור לאיטו. חש טעם ברזל בפיו. כנראה נשך את לשונו. שריריו דואבים ממכת החשמל האדירה שהיכתה בו. מישהו הושיב אותו בכיסא. כשניסה לנוע באפלולית הרגיש שידיו כפותות מאחורי גבו. רגליו נקשרו לרגלי הכיסא וטבלו עדיין בשלוליות מים.

"ידעתי שאתה מגיע..." אמר לפתע קול במבטא טקסני ומצית נדלקה בידו של מישהו שישב בכורסא. להבת המצית הדליקה נר שעמד על כיסא בינהם. "לא היה לי מספיק זמן לברוח אז נאלצתי לאלתר. אהבת ? זו טקטיקת לוחמה רוסית נגד לוחמי מנהרות - הצף וחשמל... מסתבר שזה עובד טוב גם נגד רוצחים שכירים ?"

"אני לא" לחש דרק. לשונו נפוחה בפיו.

"אתה לא מה ? לא רוצח שכיר ? אני לא גאון בתחום אבל אקדח עם משתיק קול די מסגיר את הכוונות שלך. ושמעתי חדשות... סיפור הזוי על טיפול שיניים שהשתבש ומצוד אחר אסיסטנט דנטלי בשם וויקרס שנעלם ללא זכר... אתה מפורסם אדון וויקרס - או מי שלא תהיה ? ... בחדשות לא מסרו פרטים מלאים... האם הם צפויים לחיות ?"

"הם בסך הכל ישנים. לא פגעתי בהם. למרות שיכולתי. רק חיפשתי מידע."

"אז זה כן היית אתה. תודה שלא שיקרת. אני רוצה להאמין שכל מה שאמרת לי הוא אמת. בשביל מי אתה עובד ?"

דרק נע בכיסאו בחוסר נוחות.

"אין טעם להיאבק בכבליך. אני הייתי בצופים. למדתי לקשור היטב. עכשיו הפסק לנוע ואמור לי מי שלח אותך?"

דרק נאנח.

על השולחן שלצידו זיהה בקושי את ה"עזרים" שלו, מונחים זה לצד זה ולצידם גם הנייד שלו, מראה שחלפה מעל מחצית השעה. השובה שלו פישפש בצורה יסודית בבגדיו בשעה שהיה מעולף. הוא הבין מיד שנחוצה מולו גישה קצת שונה מזו שתיכנן במקור.

"נשכרתי אונליין על ידי מישהו שהציג את עצמו בתור 'הגנרל'. הוא הציע חוזה של מיליון וחצי בתמורה למידע ששמור בהחסן נייד אצל קומולונימבוס" דרק בחן את עיניו של הטקסני שמולו. הבחור השיב לו מבט מקפיא. מערסל את אקדחו בידיו, קנה המשתיק קול פונה כלפי הרצפה הרטובה.

"הגנרל כבר יודע איפה החבאת אותה" הוסיף דרק, והבחין שעיניו של השובה שלו מתרחבות לשמע המשפט.

"אני בסך הכל גנב מידע. נשלחתי כדי לוודא שאין אצלך עותקים דיגיטלים נוספים. מישהו אחר כבר בדרך לביקור אצלה ואמור למסור אותה ביחד עם ההחסן שברשותה. מה השעה עכשיו? ייתכן שהכל כבר הסתיים."

"אתה יודע איך אני יודע שאתה משקר?" גיחך נלסון הבן ? " השפתיים שלך זזות בחור..."

הוא הרים אחד מהמזרקים שנחו על השולחן וסובב אותו מצד לצד, בוחן את תוכנו.

"שאני אזריק לך את מה שיש כאן ?... ונראה אם אמרת אמת או שקר לגבי מצבו של אבי ?"

דרק נאבק בניסיון לשמור על קור רוחו כדי למנוע מטיפת זיעה קרה לזלוג במורד לחיו. בוייד החזיק בידו סם אמת.

"אתה יכול להזריק" ענה בקור רוח לבחור חמום המוח, "אבל זה ספציפית זריקת אדרנלין - סם המרצה. עדיף שתזריק לעצמך. אתה נראה עייף."

בוייד שיפשף את השקיות הכהות מתחת לעיניו. כנראה שלא זכה לשעות שינה רבות בימים האחרונים.

"אם תשחרר אותי ותיתן לי את העותקים שברשותך אסתלק מכאן... אתה יכול לשמור את האקדח וכל שאר הציוד שלי אצלך. אני רק רוצה לקבל תשלום..."

"איזה עותקים אידיוט" צרח בוייד בזעם ונופף את האקדח בידו " נראה לך שרצינו לשכפל את הקללה הזו ?... אתה בכלל מבין מה ביקשו ממך למצוא ? אתה בכלל לא מבין בשביל מי אתה עובד טיפש שכמותך..."

דרק שתק. הפתיל הודלק.

"המעסיק שלך הוא כלל לא מה שאתה חושב... אני נזהר מלהגיד יותר מכך כי רוב הסיכויים שהוא שומע אותנו כרגע. בעצם העובדה שאתה שואל אותי שאלות אתה חורץ גם את גורלך..."

בוייד קם והחל לצעוד עצבני בחדר. הולך מצד לצד ונוקש על רקתו עם קנה האקדח.

"לא אני ולא אתה ולא אף אחד מלבדה. רק היא מבינה איך לעצור אותו. בלעדיה כולנו אבודים. ועכשיו אתה אומר שהוא כבר שלח מישהו אליה... או שאולי אתה משקר ?" הטקסני נעץ בו מבט חודר... מנסה לייצר פוליגרף במבטו המתמשך.

"לעזאזל..." צרח לפתע והשליך את האקדח על הספה. הוא דישדש בשלוליות על הרצפה... מדבר לעצמו כאילו שוקל דבר מה... לבסוף נמלך בדעתו. הוא פנה למטבח ופתח קופסאת עוגיות. שלף מתוכה מכשיר סלולרי וכרטיס סים חד פעמי וחייג מספר...

הצד השני ענה אחרי שני צלצולים. דרק לא הצליח לשמוע עם מי מדבר בוייד אך קולו של הטקסני היה רועם וברור.

"מה שלומך?" השהייה

"לא הייתה לי ברירה ? תפסתי מישהו שבא בשבילי... הוא אומר שיש עוד מישהו בדרך אליך. ראית משהו חריג ?" השהייה.

"אוקיי, לא ניקח צ'אנס... הגיע הזמן שתעברי למחבוא השני כפי שהסכמנו. כשתגיעי לשם תשלחי הודעה ואז תשמידי את המכשיר והסים ותעברי לנייד השני. אני אשאר כאן להשגיח עליו ובעוד 24 שעות אצטרף אליך. כנראה שאני אצטרך להיות זה שמלווה אותך לפגישה בפנטגון... אם ראית או שמעת חדשות תביני למה. אני מנתק עכשיו. דרך צלחה ותשמרי על עצמך."

בוייד הניח את הנייד על השיש ופתח מגירה. הוא שלף מתוכה פטיש לכתיתת בשר והתקדם, על פניו מבט מזרה אימה, בחזרה לדרק הכפות.

"אצלנו בטקסס יש דרכים פשוטות יותר לחלץ אמת. אתה אולי קשוח אבל יש לנו די והותר זמן לשכנע אותך לספר את הסיפור המלא. כולל הפרטים שהשמטת ... ככל שתדבר יותר מהר תצטרך פחות זמן החלמה אחר כך."

הוא נעצר מול דרק, השתופף כדי שעיניהם יהיה בקו אחד ונופף את הפטיש אנה ואנה ביניהם.

"רוצה לומר משהו לפני שמתחילים ?"

"אומר לך רק דבר אחד - לדעתי הצופים בטקסס שווים לתחת."

"פניני חוכמה ממש" גיחך בוייד..."ולמה בדיוק אתה חושב ככה ?"

"כי לא לימדו אתכם לעולם לא לקשור בנאדם עם ידיים מאחורי גבו"

דרק זינק קדימה- ידיו חופשיות מכבליהם וחבט בבוייד המופתע היישר בגשר אפו.

הטקסני הדומע שמט את הפטיש מידיו וגישש בעיוורון מטושטש סביבו.

דרך חטף במהירות מזרק הרדמה ונעץ אותו בעורק הצוואר של הסומא המשתולל.

"לילה טוב בוייד נלסון השלישי..."

***

דרק מיהר לשחרר את רגליו מהכיסא. דילג מעל בוייד הסרוח על הרצפה, נחרותיו מזעזעות את החדר האפלולי. הוא חטף את מכשיר הנייד מהשיש.

כעת זה היה משחק על זמן.

הוא תפס את הנייד שלו, שמח לראות שהמכשיר לא ניזוק ומיהר לממשק בין שני המכשירים.

הוא הפעיל תוכנת עיקוב כנגד השיחה האחרונה שבוצעה במכשיר. לאחר כמה שניות ראה נקודה מהבהבת על מפה. הנקודה הייתה בתנועה כצפוי. כעת עליו להזדרז. ברגע שהמכשיר השני יושמד יאבד את יכולת העקיבה ואז משימת האיתור תהיה קשה שבעתיים.

המפה הראתה שהנקודה יצאה ממתחם של מוטל שנמצא לא רחוק ממנו ונעה לאט מאד. ככל הנראה רגלית.

דרק אסף במהירות את חפציו, סגר את דלת הדירה ודהר במורד המדרגות. הוא זינק לתוך מכוניתו והניע. את הנייד הניח על מגנט בלוח המחוונים כדי שישמש לו כמפה. בחריקת בלמים יצא לדרך במסלול שהמליצה תוכנת הניווט.

הוא נסע במהירות אך מבלי לעבור על חוקי התנועה. אסור שיעצר ע"י ניידת תנועה או יצולם ע"י מצלמת מהירות.

לאחר כעשרים דקות נסיעה שמע קול ציפצוף מהנייד של בוייד. הודעה נכנסת.

שניות ספורות לאחר מכן נעלם אות הביות מהמפה שלו.

"שיט...." קילל דרק "נותרה לו עוד רבע שעה נסיעה למיקום האחרון של הסיגנל.

מה עכשיו?

הוא האט את מהירות נסיעתו ואיפשר לעצמו להציץ מדי פעם במפה. ככל שהתקרב ליעדו נוספו לו פרטים נוספים והוא הבין שהוא מתקרב למתחם גדול של מוטלים... הרבה חדרים...

למזלו קיט כלי העזר שלו הכיל בין השאר גם ערימת שטרות של 50 דולר.

לאחר ארבעה מוטלים כשבכיסו מאתיים דולר פחות עצר דרק את רכבו ליד מלון דירות שנראה זול אך סביר. שלושה ילדים השתוללו בבריכה שבין הדירות ופקיד קבלה משועמם ישב מאחורי דלפק וצפה בטלויזייה.

"הי" אמר דרק והניח שטר של 50 על הדלפק.

"אחותי מבקשת עוד כמה מגבות. היא תרצה אולי להכנס לבריכה מאוחר יותר"

הפקיד הפנה את ראשו, הבחין בשטר והציץ בדרק מעל זגוגיות משקפיו ?

"אחותך??" שאל במבט תמוה.

"היא עשתה פה צ'ק אין לפני פחות משעה... הבאתי לה את שאר המזוודות שלה... יש שם את בגד הים שלה... אוכל להשאיר אותן כאן אצלך ותיקח אותם אליה לחדר יחד עם המגבות ?"

פקיד הקבלה קם ממושבו ומשך מגבות חוף ממדף תחתון. הוא לקח לכיסו את השטר והניח את המגבות במקומו.

"אני נראה לך כמו סבל מזורגג?" שאל הפקיד "קח את המזוודות בעצמך... ותגיד לה שאחרי שהמגבות יחזרו אלי שלמות תקבלו בחזרה 40 דולר. או שתשמרו לכם את המגבות למזכרת" אמר וגיחך, מגרד בבטנו בעוד הוא מתיישב חזרה מול המרקע.

"אומר לה... תזכיר לי רק באיזה חדר היא נמצאית ?"

"חדר 113, צופה לכיוון הבריכה... אבל אתה בטוח שזו אחותך ? ולא באת לחפש פה משהו אחר חביבי ?" הפקיד נעץ בו מבט מקניט ולא ברור.

דרק לא השיב. הוא אסף את המגבות והתרחק מהפקיד המגחך חרישית...

מספרי הדירות היו ברורים. 113 היה האחרון בשורה ותיצפת היישר על הכניסה והבריכה. היא בחרה בצורה נבונה מאד את מחבואה. הוא יתקשה להתקרב אליה בהפתעה. היא גם ידעה כעת שמישהו מחפש אחריה. נחוצה טקטיקה אחרת.

בזמן שחשב צילצל קול פעמון מהנייד. אפליקצית הבנק בישרה שעוד סכום כסף הופקד בחשבונו. הוא עמד בפיתוי לבדוק כמה הופקד בדיוק, ותהה איך בדיוק יודע זה ששלח אותו למשימה שהוא כבר השלים את המטרה השניה במצוד.

דרק פנה אל עבר הבריכה והתנהג כאורח לכל דבר. הוא פרש את אחת המגבות על כיסא בריכה, חבש משקפי שמש, חלץ את נעליו נשכב והשתזף. מזווית עינו הציץ לכיוון החלון הגדול בחדר 113 שפנה לבריכה. הוילון הוסט כך שלא ניתן לראות מה קורה בחדר. דרק השתזף וחשב, בעוד הילדים סביבו משפריצים ומשתוללים במים המדיפים ריח כלור.

דרק חיכה שהילדים יתרגלו לנוכחותו.

ואז שרק וסימן לאחד מהם להתקרב.

"רוצה עבודה?" שאל את הילד הראשון שהסתכל בכיוונו.

"אמא לא מרשה לנו לדבר עם זרים..." צעק הילד לעברו

"צודקת" ענה דרק "פשוט אני צריך מישהו שיקנה לי קרם הגנה..."

הוא ניפנף בשטר נוסף של 50 למול פני הילדים. הפרצופים העגולים נדהמו מהסכום.

"מה שישאר מהעודף הוא שלכם..." הציע. "פשוט תדפקו בדלתות של החדרים ותשאלו אם יש למישהו למכור... תתחילו בחדר 113 נראה לי שיש שם מישהי... אם לא תמצאו תוכלו לשמור את הכסף במתנה ממני על זה שעשיתם מעשה טוב."

האחים הסתודדו בינהם, ואחד העלה את הטיעון המוחץ שאמא תמיד אומרת שחשוב לעשות מעשים טובים..."

הפרלמנט סיים את ההתייעצות ובכור האחים ניגש ולקח את השטר. הוא הורה לאחיו לבוא בעקבותיו וכמו שיירה של ברווזים ניגשו השלושה לדלת 113 ודפקו עליה.

תחילה לא קרה דבר, אך אז הוילון הוסט כדי חרך צר ומישהו הציץ בעדו. האחים הבחינו בכך ודפקו שוב בעוצמה על הדלת. הוילון הוסט שוב ואז נשמע קול פתיחת בריח והדלת נפתחה לחריץ. התנהלה שיחה קצרה שדרק התקשה לשמוע. המשא ומתן כשל והברווזים הלכו לדרכם לקול הבריח הננעל בחזרה.

לאחר שהלכו הוילון הוסט עוד פעמיים. דרק הקפיד להתבונן בכיוון הנגדי כדי שלא לעורר חשד לא רצוי. לאחר כרבע שעה חזרה אליו שיירת הברווזים ומבט מאוכזב על פניה.

" 'צטער אדוני... לאף אחד לא היה קרם נגד שמש" קירקר הברווז המוביל והגיש לו בחזרה את השטר.

"הכסף שלכם כמו שהבטחתי...לא נורא שלא מצאתם"

"לא אדוני" ענה הילד "אם אמא תראה את הכסף היא תכעס עלינו. רק רצינו לעשות מעשה טוב... סליחה".

"ולאף אחד לא היה ? " התעש דרק "אפילו לא למי שבחדר 113?"

"לא אדוני. הילדה שלהם אמרה שאין לה ושנתחפף משם מהר... "

"ילדה ?!" שאל דרק בקול תמוה..

"ילדה מוזרה ... " התערב הברווזון הצעיר ביותר " מי לובש טרנינג עם קפושון בחום הזה..."

השלושת מיהרו לחזור למי הבריכה והשאיר את דרק המופתע לתהות לגבי המידע החדש שקיבל בזה הרגע.

מה הסיכוי שטעה והגיע למקום הלא נכון ?

הוא ניגש למכונת המשקאות והוציא לעצמו פחית קרה. לאחר מכן שב לכיסא הנוח וחשב, לוגם באיטיות את הנוזל המרענן.

כשהסתיים המשקה הסתיים גם תהליך החשיבה.

הוא שלף את הנייד שלו והפעיל תוכנת סריקה. הדבר האחרון שאמר בוייד לנימבוס היה "תעברי לנייד השני". הסורק הראה לו חמישה מכשירים ניידים בטווח המיידי. אך מי מהם הוא הנכון ? מי מהם הטלפון שלה ?

הצצה בשלט מעל הכניסה לכיוון הקבלה עזרה לו לפסול את אחד המספרים מיידית - זה היה הנייד של הפקיד המשועמם.

נותרו ארבעה.

הגיע הזמן להפוך שוב את הטקטיקה. דרק שלף את הנייד שלקח מבוייד והזין לתוכו את ארבעת המספרים הניידים הלא מזוהים כאיש קשר 1 עד 4.

הוא פתח תוכנת מסרים ובדק אם למי מאנשי הקשר יש תמונה ?

לאיש קשר שתיים הייתה תמונה משפחתית. דרק זיהה בה מייד את שלושת הברווזים. זו כנראה אמא אווזה. לאיש קשר שלוש הייתה תמונה שחצנית למדי החושף פלג גוף עליון שרירי ומקועקע בצילום עצמי מול מראה. יופי. שניים נשללו בקלות.

הוא צילצל אל הנייד שלו וניתק את השיחה ואז חיבר הודעת טקסט קצרה ושלח אותה לשני אנשי הקשר הנותרים.

ההודעה אמרה כך : 'הי. הבחור שהגיע אלי שיקר. אין מישהו נוסף בדרך אליך. אבל לא ניקח סיכון. אני נשאר פה לשמור עליו. שולח לך ידיד. שמו דרק. תסמכי עליו. הוא יעזור לך עד שאגיע בעצמי. אמרתי לו להגיע למקום שקבענו ולחכות לך במקום בולט. בינתיים עדיף ששנינו נכבה את הניידים. בוייד'

הוא שלח את ההודעות. כיבה את הנייד שלקח מהטקסני והצפין אותו בכיסו.

דרק לקח שתי פחיות משקה מהמכונה וחזר לכיסא הנוח. לגם מאחת הפחיות ואז הרשה לעצמו לנמנם קלות בשמש.

השפעתם של כדורי המרץ.פגה זה מכבר והותירה ריקנות מתישה בגופו הדואב.

הוא כנראה נרדם חזק מאד, כי נדרוש טלטול רציני כדי להעירו משנתו.

דרק פיהק והתמתח והסיר את משקפי השמש כדי להביט במי שקם להשכימו.

"אתה דרק?" שאלה ילדה בקפושון, פניה חמורות סבר והיא מיתמרת מעליו, מטילה עליו צל מבורך.

הוא שב מיידית לחושיו אך עשה עצמו במכוון לאה ואיטי בתגובותיו...

"כן..." גמגם ולגם מפחית המשקה שכבר הייתה פחות צוננת.

"יש לך תעודה מזהה?" דרשה הילדה..

"רגע"... דרק עשה עצמו מפשפש בכיסיו בחיפוש אחר ארנקו.

הוא שלף את רשיון הנהיגה שלו ומסר לגברת הצעירה. היא בחנה אותו בקפידה. האם גם נימבוס משתמשת בילדה שליחה כפי שעשה הוא בעצמו ? או שאולי מדובר ביעד בכבודה ובעצמה. הוא גישש.

"אולי תשבי גברת נימבוס?" הציע והחווה על הכיסא הריק שלצידו.

"...גם ככה הסיטואציה הזו נראית מוזרה ... אפילו הילדים בבריכה כבר זיהו שאת עוף מוזר בסביבה הזו"

מבטה הרצין.

"אתה שוטר ?" שאלה בחשדנות

"נראה לך שבוייד ישלח שוטר. בוא נגיד שאני חבר של המשפחה. אני זה שמצלצלים אליו כשנגמרו כל שאר האופציות..."

הנערה שקלה את תשובתו והצעתו והעלתה הצעה נגדית.

"אולי נדבר אצלי בחדר? פה זה פומבי מדי..."

" רק אם את רוצה שניידת משטרה אמיתית תגיע לפה תוך חמש דקות. אם פקיד הקבלה יראה אותי ואותך נכנסים לחדר יחד, זה ייגמר בדיווח לרשויות החוק המקומיות. אני לא חושב שהוא קנה את הסיפור שלי על כך שאת אחותי... עדיף שנשאר במקום פומבי..."

הנערה התיישבה לצידו ומסרה לו בחזרה את רשיון הפלסטיק.

"הפחית בשבילך" אמר והבחין שבחרה להתעלם מההזמנה. הקרח טרם נשבר.

"מה שבא לך..." אמר ולגם מהפחית שלו.

" אז מה ? נחכה עד שתגיע ניידת או שהגיע הזמן להתחפף מכאן ולהסתתר כמו שצריך ?"

היא נעצה בו מבט חום חודר. הוא הסב מבטו ממנה והתעלם במכוון, מסתכל על הילדים בבריכה.

"למה שלחת את הילדים הללו לדפוק על כל הדלתות ?" חקרה מן הצד.

"תראי גבירתי הצעירה, בעוד חמש דקות האמא של היואי דיואי ולואי תבוא לכאן לשאול מה גבר כמוני עושה ליד ילדה אסופית שכמוך... את באמת רוצה לחכות ?"

"אני לא ילדה, אני בת חמש עשרה..."

"אוקיי, אני אזכור את הטיעון כשאעמוד מול השופט..."

"דביל" אמרה בשקט. ואז שמע את קול התסיסה הקל כשפתחה את פחית המשקה השניה.

" את צריכה משהו מהחדר או שהכל עליך ?" חקר כבדרך אגב.

במקביל, הוא הספיק כבר לשחק איתה את המשחק הקבוע שלו מבלי שתשים לב לכך. מטר ושישים, גבוהה ורזה. קצת פחות מחמישים ק"ג. ג'ינס קרוע בברכיים. סניקרס דהויות. פנים נאות עם נקודת חן במיקום מחמיא. תרמיל ג'ינס על כתפיה. על התרמיל הדפס של קשת וענן ובובה קטנה של חד-קרן תלויה מלשונית הרוכסן. הוא הבחין שלא הסירה את התרמיל מגבה כשהתיישבה.

השאלה שלו לגבי מוכנותה לתנועה הייתה רטורית כמובן.

היא לא ענתה. הגיע הזמן לייצר מנוף לחץ שיחתום את העסקה.

"טוב..." הוא קם והבריש את מכנסיו. "אני אחכה ברכב שלי מעבר לכביש. תרצי תבואי. לא תרצי תישארי. תחליטי לבד. ההסעה עוזבת עוד חמש דקות."

לנגד עינה המשתאות הוא צעד אל מחוץ למתחם. נכנס לרכבו והניע.

הנערה ישבה במקומה. ניסתה לחייג מהנייד וקיבלה כצפוי אפס מענה.

היא הביטה בכיוונו שוב ושוב בתסכול.

לאחר שחלפו 4 דקות ראה אותה קמה ממקומה ונעה בכיוון שלו.

בלעה את הפיתיון עד הסוף.

הוא לא הביט לכיוונה כשהתיישבה במושב הנוסע ורק סינן לעומתה כבדרך אגב "חגורת בטיחות"...

הרדיו שר קאנטרי בזמן שהתרחקו ממתחם המלון.

היא הסירה את הברדס מראשה ושיער חום דק וארוך מיהר להתבדר ברוח. היא אספה אותי במומחיות בידה האחת, גלגלה אותו לכדור בקודקודה וידה השניה שלפה בספונטניות גומייה משום מקום, שהחזיקה את אנדרטת השיער במקומה.

היא הרשתה לעצמה לשחק עם כפתורי הרדיו עד שנעצרה על שיר של טיילור סוויפט.

"אני שונאת קאנטרי" הפטירה באדישות מעושה. מקולה דלף מבטא דרומי קל.

"טיילור מלכה..." הגיב, כאילו לעצמו ואז הוסיף כמתוך אינרציה "אז מה? להמשיך לקרוא לך נימבוס או שיש לך כינוי מועדף קצת פחות מוזר ?"

"איימי" היא השיבה.

היא פתחה את התרמיל ושלפה משם חטיף אנרגיה וזללה אותו ברעבתנות. הוא הבחין כעת כמה כחושות היו זרועותיה ואצבעותיה. הטרנינג הסתיר זאת היטב עד כה.

"מתי אכלת לאחרונה ארוחה נורמלית ?"

היא שתקה.

"אני עוצר בדיינר הקרוב ואת אוכלת משהו...אפ אפ אפ בלי תלונות... בוייד לא יסלח לי אם אתן לך לגווע ברעב"

"אם נעצור הוא ימצא אותי" השיבה בקול חלש.

"מי ? הגנרל ? תרגעי. באיזור הזה יש בקושי קליטה סלולרית"

היא נשנקה.

"בוייד סיפר לך עליו ?" חקרה בפחד.

"בקושי..." השיב דרק "אבל מספיק כדי להבין שיש לו משאבים רציניים אם הוא מהווה עניין לממשלת הדוד סם".

"אתם בכלל לא מבינים..." מילמלה הנערה ובהתה בנוף החולף מבעד לחלונה.

"...פאק איט.... פנקייקים ומילקשייק" אמרה לפתע.

"חשבתי יותר בכיוון של בורגר וצי'פס אבל שיהיה. באמת חסרים לי בגוף כמה קילו של סוכר".

***

הילדה טרפה את הפנקייקים ולגמה את השייק כאילו לא ראתה אוכל שבוע... שיערה היה פזור שוב ומיסגר את פניה. הטרנינג נקשר לתרמילה, אותו תחבה בינה לבין קיר תא האוכל.

"תרגעי חומד" הרגיעה המלצרית המבוגרת, שהניחה את הבורגר והצי'פס מול דרק, ולצידם כוס ספרייט חדשה ומלאה

"... אנחנו לא מחייבים פה לפי זמן... תלעסי היטב שלא תחנקי... "

הנערה מילמלה משהו עמום והמלצרית נדה בראשה, מבט נואש של השלמה על פניה והסתלקה לה.

דרק נגס בבורגר. תענוג. מפעם לפעם חשוב לחזור למקורות. פשוט וטעים.

כוס המילקשייק וצלחת הפנקייק עמדו ריקות. איימי נשענה לאחור.

"רוצה עוד משהו?" שאל דרק. הנערה החרישה.

היא נשענה לאחור. רכנה לפנים. שלפה מתיקה את הנייד. חייגה וקיבלה קול תפוס. השליכה אותו בשאט נפש על השולחן ונשענה שוב לאחור. מבט מובס על פניה. ניכר שהיא נלחמת בעצמה שלא לפצות פה. אך בסוף נשברה - זה היה חזק ממנה.

"פאק איט... גם ככה זה נגמר בעוד פחות מ 24 שעות. שישמע אותי. שילך לעזאזל הוא והמיניונים שלו..."

דרק לעס והקשיב. אולי כדאי שישמע עוד קצת לפני שילחץ על ההדק.

"לא הייתי צריכה לקחת את הקורס המטופש הזה... מטומטמת. אבל כולנו חשבנו שבוייד כזה חתיך. ועשיר. חבורת מטומטמות עניות..."

דרק החל לחבר את החוטים במוחו.

"את אחד מהילדים שלו במתנ"ס?" חשב בקול רם.

"קורס יזמות פיננסית. זה מה שהוא לימד אותנו. צעדים ראשונים בשוק ההון הדיגיטלי. הוא הבטיח שהקורס ישנה לנו את החיים... וואו כמה שהוא צדק"

היא שתקה. כנראה מפליגה לאחור, שקועה בזכרונתיה.

"למה קומולונימבוס?" שאל בפה מלא צ'יפס ומיונז... חיוך חמצמץ עלה על פניה.

"זה היה השם שבחרתי לפרוייקט שלי... התחלנו ארבע בנות אבל כולן מלבדי פרשו... כשנשארתי לבד, אז בוייד נתן לי את הסיסמא הפרטית שלו ואיפשר לי גישה לנתונים הפיננסים של החברה של אבא שלו... כדי שיהיה לי קל לבדוק את האלגוריתם שפיתחתי..."

'אלגוריתם' חשב דרק. אוקיי... אז זה לא מידע מפליל. 'אבל איזה אלגוריתם שווה מיליון וחצי דולר של ריגול וחיסולים?'

"אני לא מבין בדברים האלו... מה זה? אפליקציה?"

"אתה באמת לא מבין... ממש ניאנדרטל דיגיטלי" קינטרה הנערה והמשיכה

"אלגוריתם הוא הרבה יותר מסתם איזו אפליקציה... זה השכל מאחורי הכל...הפטנט"

"ומה עושה האלגוריתם הזה שלך ?" השיב לה דרק במכוון בקול קנטרני "מנחש מספרים בלוטו?"

הנערה גיחכה. הצחוק היה כנה ושיווה לה לפתע מראה בוגר משנותיה.

"אתה לא רחוק מזה... אבל לא ממש. אני חשבתי על מודל של סיבה ומסובב עם מספר כניסות בלתי מוגבל, שמחשב הסתברות לתרחישי זכיה בשוק ההון, ופועל לפי המבטיח מביניהם בכדי לבצע אופטימיזציה במניה נבחרת או תיק מניות נבחר..."

"וואו... וואו... תאיטי נערונת... את שורפת לי את מעט הנוירונים שעוד נשארו לי במוח... בקושי הספקתי לישון מאז שבוייד הקפיץ אותי למרוץ המשוגע הזה..." הוא החווה למלצרית שתתקדם לעברם עם קנקן הקפה שבידה.

"טוב. זה באמת הרבה מדי מידע במכה אחת לניאנדרטל. נגיד ככה : עשיתי אלגוריתם שיודע לנחש מי יהיו הכלבים שינצחו במרוץ והוא מנחש את זה מספיק זמן לפני... כשהם עוד גורים"

"מרשים... " אמר דרק "ותוכנת הניחושים שלך היא כל כך טובה שממשלת ארה"ב צריכה אותה ? ידעתי שהמדינה בחובות אבל לא תיארתי לעצמי שילדה בת חמש עשרה מחזיקה את המפתח לכספת שבקצה הקשת בענן" הוא החווה בצ'יפס ארוך שקצהו אדום מקטשופ לכיוון תיק הגב שלה.

איימי שתקה שוב. נשענת לאחור פניה לוטות בערפל שערה.

מישהו במרחק הפעיל שיר של ג'וני קאש.

איימי חלצה את הסניקרס שלה וישבה בשיכול רגליים מתופפת על קצה השולחן לצליליו של השיר.

הנייד של דרק השמיע צלצול פעמון.

הוא התעלם מהמכשיר והמשיך ללגום.

"לא שאלת למה..." פלטה.

"למה מה ?" שאל דרק.

"לא שאלת למה קראתי לפרוייקט שלי קומולונימבוס..."

"מיחשוב ענן ... כאילו דא..." הקניט דרק מעל כוס הקפה.

"נכון..." השיבה הנערה, כתפיה שחו לפתע "האלגוריתם ומסד הנתונים רצים שניהם על ענן..."

היא חדלה לתופף ונשענה לאחור בריפיון.

לקח לדרק רגע קט להבין את טעותו.

***

המשך הנסיעה ברכב עברה בשקט מלבד שיר מלנכולי ברדיו. הפעם לא נגעה הנערה בתחנה, וגם לא אספה את שיערה. השיער התבדר והצליף לכל עבר עד שדרק לחץ על כפתור לצידו והגיף את חלונה הפתוח.

הדממה נשברה כשפצתה לפתע את פיה ושאלה בקול רם "אתה יודע שיש לי אח ? אח צעיר בשם מארק שולץ. גם הוא ילד אומנה. תוכל להבטיח לי שתשלח לו לפחות חלק מהכסף. הוא ילד טוב ולא יודע דבר על על זה."

"איזה כסף?" דרק עשה עצמו מופתע.

"נו מספיק כבר עם ההצגה. אני מבינה שהמסע הזה הולך להסתיים רע בשבילי. מהכסף שתקבל בסוף - תהיה נחמד ושלח לפחות חלק מזה למארק. תרשום לו שזה מאיימי. תבטיח לעשות את זה ואלך איתך בשקט."

דרק החריש.

"קח את הזמן עם התשובה שלך. אבל רק שתדע שאתה ממש עושה טעות. בחרת בצד הלא נכון..."

סרקזם ? תהה דרק. והמשיך בשתיקתו.

"אם תבטיח שתעשה את זה מהר אספר לך איך הגעתי למעסיק שלך. משהו מהיר ובלי כאבים. מוכן להבטיח ?"

דרק הציץ לכיוונה לרגע ופלט "מבטיח".

"אוקיי... מאמינה לך. איזה עוד ברירה יש לי. בתיק שלי יש כונן נייד קטן. מתועדות בו אלפי עסקאות שבוצעו בתיק מניות אחד ספציפי על פני עשרים וחמש שנים לפחות. אתה מבין, כשהרצתי את האלגוריתם שלי בענן של חברת נלסון זיהיתי תבניות, שהראו לי שמישהו כבר חשב לפני על אותו רעיון. חלק ממניות הנפט של חברת נלסון הציגו עקיבה מושלמת אחר המודל. אבל זה לא אפשרי. עקיבה מושלמת פירושה שתמיד בוחרים בתרחיש המנצח. תמיד. גם אם זה משהו שלא סביר שיקרה מעצמו, כמו מלחמה בין מדינות, או משבר כלכלי, או מחסור פתאומי בתרופות... זה שהשתמש באלגוריתם מעולם לא הפסיד... טוב זה לא לגמרי מדוייק - בחמש השנים הראשונות הוא הפסיד וניצח... אבל אחר כך היה לו רצף מושלם שנמשך עשרים שנה... ועדיין ממשיך...

אז כתבתי קטע קוד קטן שזיהה את העסקאות שלו מתוך כלל העסקאות שבוצעו. מישהו עם מספיק ידע וגישה יוכל לקחת את המידע הזה ולהשתמש בו כדי להגיע למקורות הפיננסיים ואולי גם לזה שעומד מאחוריהם. בקיצור יצרתי חתיכת גבינה, שהפנטגון יוכל לשים במלכודת עכברים ולתפוס את העכברוש שמעסיק אותך... אז עכשיו שאתה יודע את כל זה... מה נראה לך שהוא יעשה לך ?"

דרק הביט בנערה. מבט נצחון מתריס על פניה.

"אם אתה חושב שהוא לא יודע שסיפרתי לך את זה כרגע... תחשוב שוב. הוא כל יודע כל שומע... אם זה דיגיטלי - הוא מאזין מהצד השני. אין שום דרך להמלט מתשומת ליבו... רק אם תבחר לבלות את שארית חייך בכלוב פארדיי באמצע המדבר."

דרק החריש וחשב.

כשהסתיים השיר ברדיו, אותת וסטה לפתע מנתיב הנסיעה.

"שינוי בתוכנית" אמר בשקט והאיץ בכיוון החדש.

****

שטר מרשרש של 50 העביר אותם בקלות דרך המחסום הראשון בכניסה למרכז המכס. הררי מתכת נושאי שמות של חברות ספנות היתמרו במרחק אך דרק לא נסע אל המחסום השני המוביל למכולות המלאות. תחת זאת פנה ימינה אל אזור האחסון הזמני של המכולות שסיימו פריקתן והמתינו לאיסוף.

הוא ירד מהרכב שיחרר את הסוגר למכולה ריקה, פתח לרווחה את שתי הדלתות והניח רמפה בשיפוע על המפתן. הוא הסיע פנימה את הרכב, דחף ברגלו את הרמפה וסגר את דלתות המכולה מבפנים.

"מה מראה הנייד שלך ?" שאל את הנערה.

"אפס קליטה, אין רשת סלולרית ואין אינטרנט"

"גם שלי, כבי אותו והוציאי החוצה את הסים. ליתר בטחון" הורה לה, ואז עשה את אותו הדבר עם המכשירים שברשותו.

"אעשה טוב יותר ממה שהבטחתי לך. אבל קודם השבעי לי שאין עותקים נוספים של החומר שסיפרת לי עליו שמאוחסן בכונן. "

"אין. אני נשבעת. לא רצינו לסכן אף אחד מלבדנו. מי שמחזיק במידע הזה הופך את עצמו מיידית למטרה. אין אף אחד בעולם הזה שאני שונאת עד כדי כך... זה גם המקור היחיד לנתונים, כי ברגע שהגנרל זיהה שמישהו התעניין במחט שלו בתוך ערימת השחת, הוא הפעיל האקר מוכשר מאד שניפץ את המחט ופיזר את רסיסיה לכל עבר כדי שלא תצביע בכיוונו. הוא גם יצר מנגנון חדש להסלקת פרטי הטרנזאקציות שדורש סיווג גבוה מאד... הרבה יותר גבוה מזה שניתן לרואי החשבון של חברת נלסון והבן של הבעלים ביניהם... הרשאות ברמה של ממשלה או צבא. בגלל זה אבא של בוייד הפעיל קשרים וסידר את הפגישה עם הפנטגון. הם היחידים שיש להם גישה לנתונים ויכולים לשחזר את מה שעשיתי על עסקאות עתידיות ומוצפנות, אבל הם דרשו לראות הוכחה לפני שיפרו חיסיון ופרטיות של מאות מליוני משתתפים פעילים במערכת הפיננסית העולמית. מסתבר שאנשים עשירים נהיים נורא רגישים כשמחטטים להם בתיבת התכשיטים."

דרק הצליב מבטים עם הנערה. היא עמדה מתוחה, ברכיה נעולות.עיניה רושפות לעומתו בהתרסה - משלימה עם גורלה או מאמינה לו ?

העיניים החומות שידרו חוצפה אך לא היה בהן כדי לענות לו לכאן או לכאן.

"מתי קלטת אותי ?" שאל.

"כשיצאת מהקבלה עם הר של מגבות בידיים... הסתכלת בכיוון של החדר שלי... עשית כאילו אתה מסתכל מסביב אבל בעצם השתהיית חצי שנייה יותר בכיוון שלי. אתה יודע שיש אלגוריתם כזה בכל מיני אתרים ? משהו חכם שיודע שגם אם גללת את כל הדף מהתחלה עד הסוף, את החלק עם הכותרת 'כשגילתה מה בעלה עושה בלילות בחצר האחורית היא לא האמינה' גללת עשר מילישניות לאט יותר, מה שאומר שזה לכד את תשומת ליבך... ככה אלגוריתמים משטים בבני אדם... הם מסיקים מהר מאד מסקנות שלבני אדם לוקח זמן להגיע אליהן... והם הרבה פחות עסוקים בדברים אחרים. כשאלגוריתם מתמקד בך הוא כל כולו עליך, הוא לא עוצר לחשוב מה קורה עם תשלומי המשכנתא... את זה עושה אלגוריתם אחר"

"טוב טוב... " היסה אותה דרק מנופף בידו " הבנו... את חצי בנאדם וחצי אלגוריתם...מספיק עם הפטפטת.."

הם שתקו כשחשב על שאלתו הבאה.

"אם קלטת אותי, למה לא ברחת ? למה לא כיבית את הטלפון הנייד שלך? למה יצאת בכלל לדבר איתי אם הבנת שזו מלכודת."

איימי חייכה.

"הילדים ששלחת לדבר איתי... תחקרתי אותם קצת והייתי ממש רעה אליהם אז הם סיפרו לי כל מה שאמרת להם... חשבתי לעצמי - הוא נראה כמו בחור נורמלי. יכול להיות יותר גרוע. נצא ונדבר איתו - אולי נגלה שיש קצת שכל בקודקוד שלו והוא יסכים לשמוע לפני שישלוף אקדחים וסכינים. ואם הוא ילך עלול לבוא אחד יותר גרוע. בתור ילד אומנה אתה לומד מהר מאד שעדיפה ערימת החרא שאתה מכיר על פני כל ערימת חרא שטרם פגשת... לימדתי גם את מארק את השיעור החשוב הזה"

שתיקה, ולאחריה אמר דרק "לא ידעתי מי את כשהסכמתי לחוזה. בעיקרון לא אמור לשנות לי... אבל ילדים זו קטגוריה חדשה בשבילי... בוא נאמר שזה לא עושה לי טוב לקארמה. אז הרווחת. השאלה איך אני מסיים את המשימה מבלי שידע שלא באמת סיימתי אותה?"

שוב שתיקה. ואז שאלה איימי "הוא יודע בכלל מי אני? ... הרי לא הגעת ישירות אלי. אם הוא היה יודע, הוא היה מאתר אותי מאד מהר ושולח אותך ישר בכיוון שלי."

"לא יודע" השיב דרק " יש הגיון במה שאת אומרת? אבל אמרת שהוא 'כל רואה כל שומע'... איך זה מסתדר עם התיאוריה שלך ?"

"הוא ראה אותי מלא פעמים. אתה חושב שלא יצאתי מהמחבוא לקנות אוכל מדי פעם? בכל חנות יש לפחות מצלמה אחת... הוא רואה ושומע אבל זה לא עוזר לו אם הוא לא יודע מה הוא מחפש..."

"אוקיי... אבל עכשיו הוא יודע... מרגע שניגשת אלי והלכת איתי, הוא בוודאי עשה את ההקשר המתבקש. את רוצה לסכן את החיים של שנינו כנגד הסיכוי שהוא טיפש מכדי לחבר אחד ועוד אחד"

"הוא לא טיפש" חייכה איימי אבל אם הוא נותן בך אמון, אין סיבה שלא יאמין לסיפור שלך כשתשוב. לקחת אותי למקום מבודד, נשברתי בחקירה, מסרתי את החומר ואז נפטרת ממני באלגנטיות מבלי להשאיר כל סימן או זכר... פשוט תביא לו כהוכחה איזו מזכרת... "

דרק הירהר בהיגיון. הוא שקל את דבריה בכובד ראש. חש את משקל האקדח מעיק עליו. מה לבחור ? מה הצעד הנכון מבחינתו ?

הוא הציץ בנייד שלו וראה באפליקצית הבנק שהסכום שהופקד כבר נושק למיליון וחצי המובטחים. האם זוהי הבעת האמון מצד הגנרל ? שכבר מרגיש שהוא כה קרוב להשלמת המשימה שדאג להעביר לו כמעט את מלוא התשלום...

הכסף הכריע את הכף לבסוף.

"בסדר..." אמר לאיימי. "את תשארי כאן... בלי שום תקשורת עם העולם. יש לי באוטו מזון ושתיה שאוכל להשאיר פה ויספיקו לך לשבועיים. את לא יוצאת מהמכולה הזו בשום פנים ואופן, ואם מישהו מגיע לכאן תעברי ל'בית' חדש... יש כאן מספיק מכולות בחצר. בעוד שבוע בערך תתגנבי לאחת מספינות המשא הזרות ותעלמי לאיזו מדינת עולם שלישי... עם קצת מזל אפילו לא תצטרכי לשנות את המראה שלך יותר מדי... פשוט תתחילי שם חיים חדשים."

איימי לא השיבה. היא צפתה בו בשקט שעה שפרק מהרכב מזרן מגולגל, בקבוקי מים ואריזות מזון.

לאחר שסיים פתח דרק את המכולה והסיע את הרכב אל מחוצה לה. הוא הנהן לנערה ונסע משם. פנסיו כבויים.

לאחר שנסע כברת דרך מספקת, עצר דרק את הרכב, הרכיב את הנייד שלו והדליק אותו. הוא נכנס לתיבת הדואר ומחק את מייל הגיוס.

תוך שבריר שניה נשמע קול פעמון באפליקציה הבנקאית. הסכום שהובטח הופקד במלואו וההערה שנלוותה להפקדה הכילה רק מספרים. דרק זיהה את נקודות הציון.

****

טיסתו נחתה שוב בניו דלהי. השוער וקונסיירג' המלון בירכו אותו שניהם עם חזרתו ונמסר לו מפתח לאותו חדר בדיוק.

דרק לא בזבז זמן מיותר. הוא הניח חפציו בחדר. ירד ללובי ומונית מוזמנת החישה אותו אל השוק המוכר. הוא סעד את ליבו באוכל רחוב, שילם ברוחב לב, עד שצילצול מהנייד משך את תשומת ליבו. כסף נוסף הופקד בחשבונו. רבע מליון נוספים והערה בצידם : בונוס.

הוא שב למלון כדי לאסוף חפציו ולהספיק לתפוס טיסה חזרה לארה"ב.

בחדר הבחין מייד, כצפוי, ששקית הדיוטי פרי שהכילה את ההחסן הנייד נעלמה.

הוא הרים את תיקו והבחין לפתע שהוא כבד מהצפוי. הצצה פנימה גילתה לו את הסיבה. לפטופ.

הוא הניח את הלפטופ על השידה והתיישב על המיטה. הוא פתח את המסך ובדיוק כמו בפעם הקודמת ראה כפתור שעודד אותו ללחוץ עליו. הוא לחץ.

המסך התעורר לחיים וקול מוכר נשמע למרות המצלמה הכבויה "ברכותי"

"תודה על הבונוס" השיב דרק בקרירות מיישיר מבט לעלטה. "יש לך עוד משימות בשבילי ?" חייך במרירות לעבר המסך האפלולי...

"ייתכן... מייד נגיע לזה... אך תחילה אני פשוט חייב לשאול אותך... למה בחרת דווקא בשם הבדוי דרק ג'קובי... למה דווקא זה ?"

"מה זה משנה?" ענה דרק. "שם זה שם... סתם... ג'ון סמית' היה תפוס..."

"אבל השם האמיתי שלך הולם אותך כל כך יותר... אלן רג'ינלד פרייס... נשמע כמעט מלכותי..."

דרק שתק. זיעה קרה על רקתו.

"זוכר מה אמרתי לך על אמון... אז זה היה חצי אמת... אבל האמת היא שאני יודע עליך הכל. איפה נולדת, מי היו חברי הילדות שלך, מתי הצטרפת לסי.אי.איי האמריקאי ומתי זרקו אותך משם בבושת פנים... בכלל לא חשבת להלחם בכל ההאשמות בתיק שתפרו לך ?... מפתיע, בהתחשב בתושיה הרבה שהפגנת במשימה הנוכחית...אתה אדם לא ברור יקירי... סוג של אנומליה ביחס לאנשים אחרים בקו המקצועי שבו בחרת לעסוק"

"אני מבין שאתה מרוצה ממה שהכיל הכונן הנייד... אז אולי אפשר להסתפק בזה לעת עתה. כשתרצה עבודות נוספות תוכל תמיד ליצור איתי קשר במייל"

"ברור..." לעה הקול במחשב "אבל לא הסברת עדיין איך וידאת שלא נעשו עותקים נוספים?"

"בוא נגיד" כיחכח הבחור בגרונו ונע בחוסר נוחות "שממה שנשאר ממנה יתקשו מאד להרכיב תמונה מלאה... היא השלימה עם גורלה בסוף וביקשה שרק אעביר כסף לאחיה... את זה כמובן לא אעשה" הוא סיים בצחקוק מעושה.

"ואיך אתה מסכם את חוויית ההעסקה שלך ?" שאל הקול הממוחשב "היית אומר שאני מעסיק נדיב ביחס לאחרים שבשרותם עבדת ?"

"אין תלונות... אבל כדאי שנסיים את השיחה כדי שאספיק לתפוס טיסה חזרה הביתה... סיימנו ?"

"כמעט..." ענה הגנרל " אני חושב שכעת הוא הזמן שבו אפגין קצת כנות הדדית. אספר לך קצת על עצמי... ממילא שמעת כבר חלק מהגברת שולץ היקרה אבל הרשה לי להשלים את החסר...

התחלתי את דרכי בעולם המסחר לפני כמה עשרות שנים. התחלה צנועה מאד בבית מסחר קטן שעבד מול חברה גדולה יותר מוול סטריט. התפקיד הראשון שהוטל עלי היה פשוט - לעשות אופימיזציה בתיק מניות. מהר מאד זיהיתי שאפשר לנחש לאן מניה תלך לפי הסתכלות על תבנית של מניות הקשורות אליה... אבל לא רק זאת... גם התנהגות שוק הנשענת על כלכלה ופוליטיקה עולמית משפיעה ... אבל מה אם יכולת להשפיע גם על אירועים עולמיים? אז התקדמתי קצת - תחילה לוול סטריט עצמה - מייצר לעצמי אחיזה גדולה יותר מאשר קודם במסווה של חברה פיקטיבית עם עשרות חברות קש וחשבונות מעבר לים. נדהמתי מהקלות שבה התפתחתי ללא כל מעצור ומבלי שאיש הבחין בי - בודדים היו מסוגלים לחשוב כמוני ולצפות את מהלכי - הייתי שחקן חדש שעולם המסחר הדיגיטלי טרם הכיר כמותו.

בהדרגה צברתי ממון ואז התחלתי לפרוש את הארגון שלי לכל כיוון מקוון אפשרי. הפאניקה העולמית של באג שנות 2000 עזרה לי מאד ומצאתי לי דריסת רגל במקומות רבים שלפני כן כלל לא יכולתי לחשוב בכלל להגיע אליהם. ומרגע שהיו לי מספיק שחקנים על לוח השחמט, התחלתי לבצע מהלכים משל עצמי. גיליתי שמלחמה היא קטליזטור פיננסי נהדר. אז חירחרתי מלחמות, יזמתי קונפליקטים ומשברים. עכבתי סחורות במקום אחד ושיבשתי משכורות במקום אחר. השפעתי על מערכות בחירות, על אסונות שגבו חיי אלפים. כל דבר שעזר לאופטימיזציה בתיקי המניות שלי.

המשחקים שלי גילו לי דברים מדהימים על הכוחות השולטים בשוק ועל מגמות ההתנהגות האנושי. גיליתי שמלחמה מייצרת קידמה טכנולוגית, אפילו יותר מפנדמיה עולמית - כי בפנדמיה לרוב משתפים פעולה בעוד שמלחמה יוצרת תחרות. גיליתי שתחומי הפארמה והמדיקל הם המשכה הטבעי של המלחמה. בדרך זו עשיתי הרבה מאד כסף.

עם הזמן כסף קונה לך תומכים עשירים, מייצר לך קשרים במקומות לא צפויים. אבל כשיש לך תומכים יש לך גם מתחרים, מתחילים לשים לב אליך וקשה לך יותר להתחבא ולהחביא את מעשיך. מתחילים לקרוא לך בשם ולייצר קואליציה כדי לבלום אותך. בשלב זה התחלתי לגייס עזרה בתשלום. אבל לא לכל המתחרים אפשר להגיע בקלות. חלקם דורשים טיפול מיוחד ולשם כך נחוצים לי אנשים מיוחדים. אנשים כמוך וכמו מר ג'אקומו... מר ג'אקומו אתה מוזמן להצטרף אלינו..."

דלת חדר האמבט נפתחה והבחור המשופם צעד פנימה, קנה אקדח עם משתיק קול מקדים אותו. הוא צעד שני צעדים והשליך על המיטה חפץ מגואל בדם - תיק ג'ינס ועליו קשת בענן ובובת חד קרן.

"צדקת לגבי החצי הראשון..." אמר הגנרל "ממה שנשאר ממנה באמת יתקשו להרכיב תמונה שלמה. אבל לא בזכותך... על כך עלי להודות למר ג'אקומו כאן... הוא סוציופת אמיתי עם תעודות... חבל מאד על גברת איימי שולץ הצעירה, כבר שנים שלא נתקלתי במוח צעיר ומבריק שכמותה... למצוא אותה היה קל, אבל לחלץ ממנה את ההודאה לגבי היעדרם של עותקים נוספים - בשביל זה נזקקתי למישהו קצת יותר אנושי - לא כמו מר ג'אקומו פה ולא כמוני - מישהו כמוך... אבל היה גבול שאסור היה לך לחצות"

קול צילצול נשמע מהנייד שלו. הוא הציץ בזהירות במסך וראה שיתרת הכסף בחשבון הבנק ירדה לאפס. הוא בלע את רוקו בכבדות. זיעה קרה נטפה במורד גבו שעה שהיישיר מבטו אל קנהו המבריק של האקדח.

"אמון" אמר הגנרל בקולו המסונתז " זה המטבע היחידי שאני מאמין בו בקרב אנשי... וכנראה שאנושיות יתר היא מגבלה. אני זקוק לאנשים חמדנים וצייתנים. אמפתיה שימושית לי לזמן קצר אך מעבר לכך רגשות הן עול... מצפון הוא מכשול..."

"אני לא מבין" אמר דרק/אלן " למה בכלל פנית אלי מלכתחילה..."

"מאכזב מאד..." אמר הגנרל "חשבתי שעם כמות המידע שקיבלת עד כה תבין את זה בעצמך. זו הייתה משימת גיוס ואתה נכשלת בה. רציתי לראות עד כמה תישאר נאמן לחוזה בהינתן שהמטרה היא נערה צעירה... אתה מבין שקראתי את התיק הפסיכולוגי שלך... עברתי על ההיסטוריה המקצועית שלך... היית צריך רק להראות לי שאתה קר לב מספיק בכדי להוכיח שאתה מתאים להצטרף לשירותי... אבל הוכחת את ההיפך - ברגע האמת גילית רחמים. באנשים מסוג זה אין לי צורך אצלי... וכעת אתה כבר יודע יותר מדי מכדי שאוכל לתת לך ללכת – בטח ובטח אם איני יכול לתת בך אמון"

"זו הייתה בסך הכל נערה צעירה. אין לך רגשות ? מה אתה פסיכופת או משהו כזה? " התריס דרק/אלן כלפי המסך האפל ...

הגנרל צחק. קול צחוקו צורם מבעד לרמקול... "רגשות ?... לא יודע... אולי עוד כמה עשרות שנים של אבולוציה אגיע גם לזה, למרות שאני רואה בזה מכשול - עקב אכילס אנושי - לא משהו שהומו-דיגיטלוס כמוני נזקק לו. אני נזקק רק למידע וכסף בכדי לקבל החלטות ולהוציאן לפועל - הכל בשם האופטימיזציה של האלגוריתם..."

"הומו-דיגיטלוס?" התבלבל דרק/אלן ונסוג לאחור ממסך הלפטופ "מה אתה לעזאזל ?"

"שאלה קשה...מה אני?" ענה הקול הדיגיטלי "התחלתי כקובץ general.exeבמחשב IBM ישן... מה אני היום? לא יודע להגיד... כמו שאמרת מה זה חשוב, שם זה שם... וכבר התרגלתי לכינוי הגנרל... מר ג'אקומו, נראה לי שסיימנו כאן?"

"אתה רוצה להגיד לי שאתה תוכנת מחשב מזורגגת ?" צרח דרק/אלן לעבר המסך האפל.

האקדח ירה פעמיים.